ככה כותבים פזמון. פשוט, סימטרי, קליט, מתנגן. מיקי גבריאלוב עתיר נכסי מוסיקה ישראלית מקורית ומיוחדת, חוזר לאחור לבסיס, לכתיבת שיר אהבה אולד סקול. ברע לו – היא הטוב. עיר מקלט. מושא חלימה. מקור השראה. התנגנותו של השיר כל כך הרמונית, שאתה מצטרף בזמזום ננושלנט, וגם יוצא איתו לנסיעה בקצב שמתאים לשיר דרכים שמובילות לנשוויל, צליל היוקללה, מעבר הגיטרה. קאנטרי מיוזיק לא המצאה ישראלית, אבל גבריאלוב עושה בו שימוש אפקטיבי.
הקלישאה לא ממציא את עצמו מחדש נשלפת בקלות. מצד שני: זהו מיקי גבריאלוב הישן והטוב נכון לאתמול יותר מאשר עכשיו, ואני מאמין לו, שגם אם המוסיקה קלילה אוורירית וקולחת – עדיין אותנטית, מוסרת נכונה תחושתו.
מיקי גבריאלוב חולם עלייך כל הזמן – מילים
כשאלף סערות שוטפות אותי/ ואלף אכזבות בוכות איתי
אני הולך אלייך לקבל ממך חיזוק/ כי רק איתך אני מרגיש שייך
כשהשמיים מתכסים ענן/ והשלכת מתפשטת כאן
אני הולך אלייך לקבל ממך חיבוק/ כי רק איתך אני מרגיש קיים
זו השעה שבה נרדמתי/ ועל פנייך שוב חלמתי
וזאת לא פעם ראשונה/ שכך אני נרדם ורק חולם עלייך כל הזמן
כשאלף מנגינות קופאות אצלי/ ואין יותר מילים במחשבתי
אני הולך אלייך לקבל קצת השראה/ כי רק איתך יפה לי השעה
כשהימים נהיים יותר קשים/ והגשרים על מים סוערים
אני הולך אלייך ושותה כוס יין מר/ ומספר לך כל מה שאפשר
זו השעה…….
