התפילה וההבטחה. חייבים להקשיב. זה יותר חזק משיר רגיל. לשמוע את הקול שלהם, לשמוע אימא ובן מדברים על מה הוא היה הכי היה רוצה ומה היא הייתה הכי רוצה להגיד לו זה דו-שיח שקיים ומהדהד בבתים רבים של משפחות חטופים. דיאלוג בין אם מוטרפת דאגה ובן שקולו עולה מן האוב להבטיח ולהרגיע. החיבור נשמע כמו עדות חיה מצמררת שמאחדת עולם ומלואו של משפחות חטופים, שמייחלות לשובם של יקיריהם.
אין כאן לחן. ישנה מוסיקה שמעטרת ברגישות מופתית את דו השיח. מירי מסיקה נפלאה בתפקיד האם המיוסרת. דרור קרן הוא הקול השפוי המרגיע. התוצאה – מרגשת באמת.
*** שלי שם-טוב, אימא של עומר שם-טוב (21) שנחטף מהנובה ונמק בשבי בעזה עוד מעט כבר שנה, מדברת עם הבן שלה כל יום. שלי התראיינה ביחד עם מלכי בעלה לאלעד שמחיוף לפודקאסט "אחד ביום" של N12 לפני חודשיים – ומהשיחה הזאת נוצר השיר "עוד קצת, עוד טיפה", שבו מירי מסיקה מקריינת את המילים של שלי ודרור קרן את מילותיו של עומר.
אורן נאמן, כותב המילים סיפר בכתבה של יונתן ריגר בערוץ 12, אורן נאמן, כותב השיר, שיתף: שהוא כתב את השיר מקולה של שלי – ומכוח קולה החזיר את עומר. "לתוך השיר". יונתן בר גיורא, מלחין השיר, כי כתב את המוסיקה במהירות רבה ובדחיפות מתבקשת: "זה מסוג הדברים האלה שקופצים לך על הפסנתר".
מירי מסיקה סיפרה מירי שיתפה, שהיא נשברה באמצע אחד הטייקים שעשו.
שלי הוסיפה וסיפרה על הרקע למילות השיר: "כשהילדים היו קטנים, הם היו מתעצבנים עליי שהייתי נכנסת לחדר ואומרת 'בוקר טוב'. עכשיו, אני אומרת את זה לחדר ריק – אבל הוא לא ריק, זה חדר שחי ונושם את עומר כל הזמן".
הטקסט ניזון גם ממה ששלי ומלכי שמעו מאיתי רגב, שהיה בשבי בעזה ביחד עם עומר וחזר אחרי 54 ימים. לדבריו אומר אמר לו כי הדבר הראשון שיעשה כשיחזור זה לראות את השקיעה ולאכול סטייק גדול"
צילומים: יונתן בר גיורא – צילום – אפרת בלוססקי, דרור קרן – צילום – אילן בשור, מירי מסיקה – צילום – מרגלית חרסונסקי
לילך כספי ויונתן בר גיורא – זמן שבור
מירי מסיקה דרור קרן עוד קצת עוד טיפה
בֹּוקֶר טוֹב חַיִּים שֶׁלִּי, הַיּוֹם זֶה יוֹם רִאשׁוֹן.
סְלִיחָה אִם הַשָּׁעָה מֻוקְדֶּמֶת, לֹא יְכוֹלָה לִישֹׁון.
הָאוֹר דּוֹלֵק לְךָ בַּחֶדֶר, שַׂמְתִּי מַדְבֵּקָה.
לֹא מְסֻודָּר פֹּה. בּוֹא הַבַּיְתָה, תְּסַדֵּר דַּקָּה.
שׁוֹכֶבֶת כָּאן וּמִתְפַּלֶּלֶת וּבַחוּץ כְּבָר אוֹר
וְיֵשׁ קָפֶה, אַךְ רֵיק בַּדֶּלֶת. יֶלֶד, דַּי. תַּחֲזֹור.
הָאָח שֶׁלְּךָ נִכְנַס בּוֹכֶה, עַכְשָׁיו הוּא שׁוּב נִזְכַּר:
אַתָּה כָּפוּת, וְאָז – רַק שֶׁקֶט. לֹא שׁוֹמְעִים דָּבָר.
עוֹד קְצָת אַהֲבָה אִמָּא עוֹד טִיפָּה שֶׁל אוֹר
עוֹד מִילַּת תְּפִילָּה, עוֹד כּוֹחַ וַאֲנִי אֶחְזֹור
עֶרֶב טוֹב חַיִּים שֶׁל אִמָּא, זֶה כְּבָר יוֹם שְׁלִישִׁי.
אַתָּה טוֹעֵן אוֹתִי בְּכוֹחַ בְּשָׁורְשֵׁי נַפְשִׁי.
מָה שְׁלוֹמִי אַתָּה שׁוֹאֵל? זוֹ מְשִׂימַת חַיַּי
בּוֹכָה וְקָמָה וּמְסַפֶּרֶת 'עוֹמֶר' לְשׁוֹמְעַי
אַבָּא חוֹצֶה חֲצִי עוֹלָם, מֵנִיעַ לְבָבוֹת
אֶת פְּעִימַת לִבְּךָ עוֹטְפוֹת מֵאוֹת אַלְפֵי תִּקְווֹת
רָאִינוּ בַּמִּטְבָּח סִרְטוֹן שֶׁלְּךָ, מַצְחִיק וְשָׁר.
כָּל כָּךְ מִתְגַּעְגַּעַת, יֶלֶד, כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר?
תַּגִּידִי לְכֻולָּם – אֲנִי מָלֵא בֶּאֱמוּנָה. קַבְּלִי תְּמוּנָה: אֲנִי חוֹזֵר וְטָס לַיָּם לִרְאוֹת שְׁקִיעָה, פּוֹתֵחַ עֵסֶק, מוֹצֵא לִי אַהֲבָה בְּרִיאָה, טוֹרֵף הַר אֹוכֶל, עוֹזֵר לְאַבָּא בַּגִּינָּה – אֲנִי יֶלֶד חֹופֶשׁ אִמָּא, יֵשׁ בִּי מַנְגִּינָה, וַאֲנִי עָף אִיתָּהּ כְּמוֹ רוּחַ, בִּשְׁבִילִי הֲכִי סָגוּר תָּמִיד הֲכִי פָּתוּחַ, יֵשׁ לִי כָּאן מָסָךְ דִּמְיוֹן בִּמְקוֹם תִּקְרָה, רוֹאִים בּוֹ אֵיךְ שֶׁאֲנִי בָּא אֲלֵיכֶם חֲזָרָה: הַצְּלָב הָאָדֹום מַעֲבִיר לַקָּצִין וּמִשָּׁם לַמַּסּוֹק, וְאַתֶּם מַגִּיעִים נִרְגָּשִׁים וּפִתְאוֹם, וּפִתְאוֹם – נִפְגָּשִׁים…
אָז עוֹד קְצָת אַהֲבָה אִמָּא עוֹד טִיפָּה שֶׁל אוֹר
עוֹד מִילַּת תְּפִילָּה, עוֹד כּוֹחַ וַאֲנִי אֶחְזֹור
בֹּוקֶר טוֹב יֶלֶד שֶׁל אִמָּא, זֶה כְּבָר יוֹם שִׁישִּׁי
אֲנִי שׁוּב בַּחֻולְצָה שֶׁלְּךָ, וּבִי – אַתָּה חוֹפְשִׁי
תַּמְשִׁיךְ לִנְשֹׁום, בְּכָל מָקוֹם אַתָּה נִשְׁקָף אֵלַי
הַלֵּב דּוֹפֵק, אֵיךְ נִתְחַבֵּק, מָתַי? תַּגִּיד מָתַי?
הִנֵּה, בְּחֶסֶד אֵל וְדֶרֶךְ מַעֲשֵׂי אָדָם
יָבוֹאוּ הַדְּבָרִים בְּמוֹעֲדָם לְיַעֲדָם:
נִכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת. תִּרְאֶה, כָּתוּב: ש'.ב'.ו-ת'
שַׁבְתָּ אֵלֵינוּ יֶלֶד, מָה? עַכְשָׁיו? מַמָּשׁ עַכְשָׁיו?
עוֹד קְצָת, עוֹד טִיפֹּונֶת אִמָּא לֹא כָּבָה הַנֵּר
רַק עוֹד רֶגַע, עוֹד שְׁנִיָּה, אֲנִי חוֹזֵר.
