למאזין הלא מיודע יש לספק מידע, שהשיר הורכב ממיילים שאסי דיין המנוח שלח למירי מסיקה ואחרות. הטקסטים האלה לא נועדו להלחנה, אבל מסיקה החליטה בכל זאת להתאים להם מוסיקה. היא שרה אותם בטון רגשי, בלחן שמתפתח לדאנס אלקטרוני. התוצאה היא ניסיון עקר לטעון רצף של משפטים בשירה רגשית. מסיקה כזמרת קיימת בשיר בקווי המתאר הקוליים שלה. המילים של אסי דיין – ממש לא. התוצאה סתמית. אם יש כאן תובנות או ליריקה מתוחכמת – הן לא עוברות.
נכון, לפעמים הלחן נבחר מתוך מחשבה על כך שהוא קליט או נעים להאזנה כדי להגיע לקהל רחב יותר, אבל כאן הוא מנותק מהמשמעות של המילים, ואנחנו נשארים בעיקר עם שירת הרגש של מסיקה.
צילום: איה זק
מירי מסיקה שלא ניפול למעלה
3:15 לפנות בוקר/ ולא נעים לקפוץ/ להעיר את השכנים
אפילו מתאבד, מתחשב באחרים
לכן הייתי מעוניין/ לברר אם את מכירה מקומות גבוהים
שאם אני קופץ, אני לא מטריד את הסובבים
לדוגמה:
מה יקרה אם אקפוץ אלייך להופעה/ ואנחת מול עינייך היפות/ מול עיניי הבוכות?
את כל הזמן שלא יחזור לאחור/ אל המקום הנמוך שבו היינו
נאחזים אחד בשני, אחד בשני..
שלא ניפול למעלה/ שלא ניפול למעלה…
3:15 לפנות בוקר/ ויש לי זמן לחשוב / כמה מאוחר/ וכמה נורא לאהוב
הזמן כל כך קצר כשהקפיצה כבר מתרחשת/ מגובה האושר
מה יקרה אם אקפוץ אלייך להופעה/ ואנחת מול עינייך היפות/ מול עיניי הבוכות?
את כל הזמן שלא יחזור לאחור/ אל המקום הנמוך שבו היינו/ נאחזים אחד בשני, אחד בשני
שלא ניפול למעלה/ שלא ניפול למעלה…
