אנשים צעירים חיים תסריט עתידי ידוע מראש. כל מה שיבוא אחרי צפוי. זהו קו חיים קלישאתי שמשכפל את עצמו. אנשים חיים שגרת סדר חיים בלתי משתנה שחוזרת על עצמה יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. מישה סוחינין מבקש לפרוץ את המעגל בראייה עתידית: – "כשיהיו לנו ילדים לא יהיה צבא". שהמצב הזה ייהפוך שיגרה. זה יהיה שינוי משמעותי. יש מצב?
סוג של שיר מחאה. מילא – שגרת החיים. אבל ילדי העתיד – אסור שתיכפה עליהם שגרת המה-שהיה-הוא-שיהיה. זוהי בקשה קריטית. המוסיקה מצליחה להמחיש את הרפטטיבי בחיים. השילוב של טקסט מדובר ורוקנרול ישיר עם לחיצה על הדוושה בצורת זעקה לקראת סיום – הוא אמירה נוקבת, בעלת עוצמה, מחזיקה מתח, משכנעת באמיתות כוונת היוצר והמבצע.
בצפר צבא הודו/ בצפר צבא הודו/ בצפר צבא דרום אמריקה
בצפר צבא הודו/ בצפר צבא הודו / בצפר צבא דרום אמריקה
אותו דבר אותו דבר / מה אם זה הכי טוב שאפשר?
עבודה טלוויזיה לישון / עבודה טלוויזיה לישון / עבודה טלוויזיה לשכב ולגמור ולישון
עבודה טלוויזיה לישון / עבודה טלוויזיה לישון / עבודה טלוויזיה לשכב ולגמור ולישון
אותו דבר אותו דבר / מה אם זה הכי טוב שאפשר? / אותו דבר אותו דבר
מה אם זה הכי טוב שאפשר?
כשיהיו לנו ילדים לא יהיה צבא / כשיהיו לנו ילדים לא יהיה צבא
כשיהיו לנו ילדים לא יהיה
אותו דבר אותו דבר / מה אם זה הכי טוב שאפשר?
אותו דבר אותו דבר / מה אם זה הכי טוב שאפשר?
כדורים נכדים בינגו / כדורים נכדים בינגו / כדורים נכדים ברידג'
https://www.youtube.com/watch?v=Tc98BwC_o1Q