מנור שבת למדתי לעוף

למדתי לעוף

מנור שבת

מילים ולחן: מנור שבת עיבוד והפקה מוזיקלית: ראובן חיון
4/5

קיים פער בין החלק הראשון של הטקסט – מבט מממוקד ומחודד לתוך עצמה ברגעים של חולשה וחרדות ובין החלק השני של השיר (הפזמון) שהוא קלישאה נדושה על השתחררות ממצוקה – "למדתי לעוף".  מה בדיוק  המשמעות של "למדה לעוף". תרפיה עצמית? מציאת מרפא אחר לנפש? מציאת השקט לעומת הרעש? הפיתרון הזה נשמע שטחי.
מנור שבת שרה את השיר מושר כוידוי עצמי בטון מלנכולי אפרורי שעובר לאורך השיר במנגינה יפה, בעיבוד סולידי שתואם את קווי המתאר שלה. אין כאן מלודרמה, אלא יותר "המקום השקט" מאשר "הרועש", ומבחינה זו, מנור שבת נשמעת אותנטית, נוגה ונוגעת.

ואני בורחת לפעמים / למקום הכי רועש/ כי כששקט אני שומעת שטויות

ויש לי נטייה / לקרב ולאבד/ להבטיח ושוב לחזור על טעויות

השיגעונות נמצאים / במקום הכי עמוק/ לפעמים אני צוללת מעדיפה יותר לצוף

להשיל ממני / את כל החרדות / לתפור את הגבול בין הבריא לטירוף

פזמון: למדתי לעוף/ למדתי לצוף במים/ בלי לחוש את הזמן/ רק בינתיים

ובשביל לראות/ לא צריך עיניים/ צריך רק דמיון / מספיק לי בינתיים

והלב נוגע במקומות זרים/ מעט הסברים שאלות בלי תשובות/ ואם יבוא הפחד לאן אני אלך

תחזיק לי ת׳יד, שלא אתלכלך

פזמון חוזר..

ואני חוזרת לפעמים למקום הכי שקט/ כי כשרועש אני צריכה רק לזכור/ שיש לי כאן אותי לקרב ולאבד/ להבטיח ששוב לא אחזור על טעויות

פזמון חוזר.. למדתי לעוף..

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן