יש לו בעיה איתה או עם עצמו? אז כן – הכל מתתחיל "אצלי בראש" ומסתבך. מה שבראש עובר לדף, אבל הדף הכתוב והמציאות שונים המה. ניב סלוצקי ולידור רצון הנקראים "מַקְרָמֶה בשישי" (אריג טקסטיל עשוי מחומרים שונים שהיה תלוי במרתף של הורי ניב) עוסקים ביחסים שבינו לבינו בנושא האהבה. אם בבית הראשון זוהי מישהי ספצפית ("את"), בבית השלישי זו כבר תהייה על מקום קיומה של האהבה. ("איפה את קיימת") אם האהבה "נזרקה למגירה", הוא מנסה מנסה למצוא נושא אחר לכתיבה, או במילים פשוטות – להסיח את הדעת.
השיר הוא לכן ארס פואטי – הכתיבה היא ביטוי למחשבותיו ולרגשותיו – הנעימים והפחות נעימים, והיא גם משמשת הסחת הדעת מהכאב הנפשי והפיזי שמלווה ביום יום. בסופו של דבר האהבה והחיפוש אחריה הם המוטו של חייו, והוא אינו נלאה להמשיך ולחפש.
מוזיקלית, השיר מתפתח בצורה אפקטיבית, קצב סלואו וטון רגיש נמוך ומדוכדך בקו מלודי תחושתי מעודן בפתיחה שמתחלף לשירה דרמטית אמוציונאלית נואשת לקראת סיום. זו מקבלת גיבוי בצליל רוקיסטי עשיר עטוף בהרמוניה קולית. המוסיקה והביצוע מצליחים להכיל / לתרגם נפלא את הנרטיב.
פינת הלשון: לא הייתי מעיר על "נִרְאׇה", במקום "נִרְאֶה" אלמלא היה מדובר בשגיאה מכרעת משנה משמעות של טקסט. סינגר-סונגרייטרים – לידיעתכם!
מקרמה בשישי יום קצת אחר
הכל מתחיל אצלי בראש ומסתבך/ דברים שאני חושב הופכים מילים שאני כותב
את מביאה אותי לחשוב על אהבה/ את מביאה אותי לכתוב, ומשליכה למגירה
לפעמים לי זה נראה מצחיק/ שלעצמי אני טיפה מעיק
או הרבה/ ברגעים שלי זה לא עוזר/ אני מוצא לי סתם נושא אחר
ומקטר, שיבוא לי יום קצת אחר
צעד אחד הספיק, כדי לגרום לי לתהות/ כל המשקל שאני סוחב, כל שריר בגוף שלי כואב
אם את קיימת, בואי תסבירי לי דבר אחד/ איפה את? איפה את?
לפעמים לי זה נראה מצחיק/ שלעצמי אני טיפה מעיק
או הרבה/ ברגעים שלי זה לא עוזר/ אני מוצא לי סתם נושא אחר
ומקטר, שיבוא לי יום קצת אחר
ברגעים שלי זה לא עוזר/ אני מוצא לי סתם נושא אחר
ומקטר/ שיבוא לי
