שמעתי אותה בפסטיבל מדיטרנה אמפי אשדוד ב-2014. גם למי שאין מושג מהו פאדו (הבלוז של פורטוגל), חייב לשמוע פעם אחת בחיים את מריזה (Mariza). הבלונד הקצר המתולתל. אישה תמירה מאוד – ועוד על עקבים גבוהים. מריזה נחשבת לאחת ממלכות הפאדו הגדולות של פורטוגל לצד אנה מורה, כריסטינה ברנקו, דולצ'ה פונטס, מיסיה. היא נראית הפחות "עממית" מהן. גם מריזה הבינה כי חיצונית היא מזכירה יותר כוכבת פופ, מאשר זמרת עם.
מבחינת הגיוון, הדינמיות והשאו היא אכן מתקרבת יותר לפופ – יש לה נוכחות, יש לה הופעה. היא רוקדת, מפעילה קהל, משתפת בסיפורים, והיא מדברת אנגלית שוטפת בין השירים. קול נשמה כמו של מריזה לא יתואר במילים. גיטרה קלאסית. גיטרה, בס אקוסטי. גם תופים. מלווים את שירתה. זהו קול עמוק עשיר של סלסול נדיר.היא הפדיסטה (זמרת פאדו) האולטימטיבית, מי שמביאה את הפאדו המסורתי, החדש.
מריזה חוזרת לישראל להופעה אחת ב-27.6 בהיכל התרבות ת"א עם המופע החדש שלה שכולו שיר אהבה למלכת הפאדו והסמל התרבותי והלאומי של פורטוגל – עמליה רודריגז הזמרת והשחקנית שהשנה מלאו 100 שנים להיוולדה.
מריזהנולדה במוזמביק לאב פורטוגזי ואם מקומית ובגיל 3 עברה עם משפחתה לפורטוגל שם גדלה ברובעים ההיסטורים ספוגי המסורת והאווירה של ליסבון. בגיל צעיר חשף אותה אביה לסגנון הפאדו כדי לחבר אותה למקורות הפורטוגלים שלה לצד סגנונות מוזיקלים נוספים כמו בלוז, נשמה, ג'אז ועוד. פאדו (גורל בפורטוגזית) היא מוזיקת נשמה מפורטוגל השרה את הכאב והגעגוע של האדם הפשוט.
המופע בהיכל יתבסס על אלבומה האחרון Mariza Sings Amalia . את מריזה תלווה תזמורת האופרה הקאמרית בעיבודים של דורון סלומון. לקלאסיקות של עמליה רודריגז.
צילום: מרגלית חרסונסקי
קטע מהופעתה של מריזה בישראל
