מרינה פיינגולד מנסה זרם תודעה של הקיום היום יומי. המילים עוסקות בפחד מלאבד "הכל", בחסר של "רגע אחד של שמחה אמיתית". בנסיון להבין את מהות האמת-אושר. החיים הם הרבה שאלות, ומעט מאוד תשובות. "אמת לא נכתבת במילים" – היא הודאה בחוסר היכולת לתת לעצמך תשובות הניתנות להוכחה. המנגינה והתזמור מוליכים את הנרטיב בבהירות יפה, במסלול קצבי מתיידד. במונחים של "מה שהולך" – המוסיקה והשירה נשמעים מיושנים משהו. אין כאן פיקים דרמטיים, אלא זרימה מלודית נינוחה, אפילו זרימה נעימה מדי. מרינה שרה "יפה", אבל זה לא מספיק כדי להראות הזדהות לעומק עם השיר, זו שמגיעה מתוך תוכה.
רגע אחד של שמחה אמיתית,/ זה כל מה שצריך, רגע אחד
רגע אחד של להיות באמת/ לא לפחד/ מלאבד הכל
מה הייתי נותנת/ מה לעולם לא הייתי לוקחת
אלה רגעי הכמעט/ שמהם את בורחת
צעד אחד לפני החלום/ זה כל מה שחסר, צעד אחד
מה מחכה לך בתוך התהום?/ אולי שום דבר/ ואולי הכל
והייתי נופלת/ אוי אלוהים, איך הייתי נופלת
נגמרת כדי להיוולד/ זזה כדי לנשום
אהבה גדולה/ ברגעי יום יום/ קפה על השולחן מתקרר בתוך סלון
את אמא ואשה וילדה ומאהבת/ ומשוגעת בקצוות
אז מי יכול להגיד לך/ מה להיות
רגע אחד של חירות עד הסוף/ זה כל מה שצריך, רגע אחד
רגע אחד להרגיש שהגעת/ שיש לך מקום/ בעולם הזה
מה הייתי שוכחת/ מה לעולם לא הייתי זוכרת
אמת לא נכתבת במילים/ אז על מה את מדברת?
אהבה גדולה/ ברגעי יום יום/ קפה על השולחן מתקרר בתוך סלון
את אמא ואשה וילדה ומאהבת/ ומשוגעת בקצוות
אז מי יכול להגיד לך/ מה להיות
