"מתי בדיוק הפסקתי להרגיש", שואלת אביגייל רוז, ומתכוונת ל – איך זה קרה שהאהבה מתה?! לתחושת האהבה, מתברר, יש זמן תפוגה. פקיעתה אינה נצפית. יש כאן יותר תמיהה מאשר שאלה. לא רק תמיהה אלא קביעת עובדה, מעין מענה לתמיהה-שאלה: "הזמן נותן בשנינו סימניו"
המנגינה ייחודית. צלילי פסנתר מכניסים למונולוג אישי במנעד גבוה מאוד. המוסיקה מייצרת מתח המועצם בצליל דיסטורשן חורק של גיטרות, כמו כדי להוסיף אלמנט דרמטי לסיטואציה. המילים, המוסיקה והטון חוברים במהודק לשדר התחושה.
עוד מעט שוב נעצום עיניים/ עוד מעט, גב אל גב/ כיבינו כבר את כל אורות הבית/ הזמן נותן בשנינו סימניו
מתי בדיוק הפסקתי להרגיש/ חמקו מבין ידיי כל חלומות חיי/ מתי בדיוק הפסקתי להרגיש/ הכל הולך ובא ואין בי אהבה
לילה טוב שקט לילה טוב
שעות ריקות/ ימים שנעלמו לי/ מה אומר אם תסתובב אליי
מתי בדיוק הפסקתי להרגיש/ חמקו מבין ידיי/ כל חלומות חיי/ מתי בדיוק הפסקתי להרגיש/ הכל הולך ובא ואין בי אהבה/ לילה טוב