מתי כספי מודיע למעריציו כי הוא ומשפחתו החליטו לעזוב את הארץ, בעקבות מה שהוא מגדיר "המצב העגום שממשלת ישראל יצרה". בהודעה כתב: "ההחלטה נבעה בעיקר מדאגה לבריאות הנפשית שלי ושל משפחתי".
קדם לכך סרטון המחאה נגד בנימין נתניהו, שמתי כספי העלה לרשת. רוב האמנים בארץ מעדיפים לשתוק, רק מעטים אינם פוחדים לדבר. כספי לא פחד: הוא קרא לנתניהו "דיקטטור", ובהמשך  הסיר את הסרטון מדף הפייסבוק שלו, אחרי שקיבל איומים על חייו. הוא הרי לא מאובטח כמו בניו של הראש.
כספי לא פחד לדבר, אבל עכשיו הוא עושה צעד, שנראה יותר בריחה מאשר המשך המחאה. הוא לא הצטרף להפגנות כמו אסף אמדורסקי ואחינועם ניני. לא עלה על במות. כל מה שהוא עושה עכשיו זה לומר – לא מתאים לי המצב. שהמדינה תתמודד. אני לא בעניין יותר. תנו לי שקט.
כספי כנראה הבין, שגם אם יש לאמנים כוח כלשהו, זה לא הוא, ומעתה האמירות שלו הופכות בומרנג. לא שמענו את שלמה ארצי, בעל מוניטין אדיר בישראל, מתבטא על המצב  בתקופה הזו. אביב גפן – כן.הוא מזוהה עם אמנים שעולים על הבמה למחות. מתי כספי, אחרי האמירה הנוקבת, כנראה הבין, שהוא אינו עשוי מחומרים של אמן מחאה. למרות שהעז לדבר, ולהביע את עוגמת נפשו בכנות ישירה – קלט שהוא אינו היצור להמשיך במאבק, אבל החליט להפסיק את הסבל שלו.
ה"יציאה" שהיתה לו גרמה לו יותר נזק מתועלת. כספי אינו מוביל מחאה. הוא השמיע קול של אדם מיואש. הקול  שייצג את הלך רוח ברחוב.
ההודעה על עזיבה לחו"ל היא סוג של חזרה לאחור – הודאה בדבר חידלונם של רוב האמנים-מוזיקאים המעדיפים לשתוק ולא להסתבך. כספי עושה צעד חריג מאוד – מבקש להשאיר הכל מאחור. למה לו פוליטיקה. אחרי הכל, צודק. הוא לא האיש למלחמות. זו הסיבה שהוא בורח משדה הקרב. להגן על עצמו, על הבריאות הנפשית שלו ושל משפחתו.
אם אין הוא לו – מי לו? לא הפי אנד לסיפור טראגי.

מתי כספי בראיון לערוץ 12