אשרי וטוב לו לנועם בנאי, רומנטיקן המתרפק על אהבתו. נועם בנאי מעלה את מפלס הרגש בדברי הלל לבת זוג. היא התרופה לנפש, היא סמן הדרך, היא המזל שלו. מה יש להגיד על טקסט כזה? אין מה. שרבוט פשוט. שום תיחכום. האופק זמני. הזמן כדור פורח, אבל אלה לא יקלקלו. האיש אוהב, מודה, שמח.
מוסיקלית ה"שמח" נשמע בתחילת השיר מעט מדוכדך בקצב צלילי פסנתר, טון עגמומי מאוד, ואז מעבר דאנס פתאומי, שממשיך את הקו המלנכולי בצלילי "שמח" שסוחבים את הנפש הדואבת אל הרחבות. מצבי הרוח המשתנים הם תוצר של הפקה אלקטרונית, שמניעה את נועם בנאי אל מקום מרים נפש. התרופה ניתנת במינונים אפקטיביים, שאינם מותירים ספק: "בסוף זה תמיד שמח".
קולו של נועם בנאי מתקרב יותר ויותר אל קולו של אבא מאיר המנוח, בצבע, בחיבור בין שירה לתחושה. עצוב או שמח – הלב מחובר למיתרי הקול.
נועם בנאי בסוף זה תמיד שמח
איך בסוף זה תמיד שמח/ ואיך הנוף הזה תמיד פותח
וגם אם האופק הוא זמני/ ואין דבר שלא עוזב אותי
כשאת איתי זה תמיד שמח
בזיכרון עוד יש תמונה שאת לא מכירה/ היה שקט אז איך תפסה אותנו סערה
תמיד את באה/ מרימה אותי/ כשבא הלילה/ את מראה לי את הדרך
תמיד את באה/ את המזל שלי/ כשזה כואב/ את התרופה שלי לנפש
איך בסוף זה תמיד שמח/ ואיך הזמן הזה כדור פורח
וגם אם לא ישאר פה כלום/ אחרי הכל יהיה למה לקום
כשאת איתי זה תמיד שמח
בזיכרון עוד יש תמונה שאת לא מכירה/ היה שקט אז איך תפסה אותנו סערה
תמיד את באה/ מרימה אותי/ כשבא הלילה/ את מראה לי את הדרך
תמיד את באה/ את המזל שלי/ כשזה כואב/ את התרופה שלי לנפש
בדיוק כמו פעם/ את מכירה אותי/ בלי לדבר
איך את מראה לי את הדרך/ תמיד את באה
את המזל שלי/ כשזה כואב/ את התרופה שלי לנפש