האם היא הכי מוכשרת מוסיקלית במשפחת קלינשטיין? לפי שיר הבכורה של נועם קלינשטיין, יש כאן גילוי מהסוג פורץ הדרך. אני מדבר על מרכיבים של הלחנה מקורית, יכולת הגשה בנגינה ובשירה, המצאה מוסיקלית. נועם חרזה חרוזים של מערבולת מחשבות הנוצרת בעקבות אהבה. במוסיקה היא מצליחה להגיע למבנה מורכב במלודיה, גם במקצב הואלסי, גם בניואנסים שיש בהם מעיין טוויסט ג'אזי יפה. הסיטואציה המשגעת, שבה ליחסים יש פנים שונות ופכים קטנים, מקבלת ביטוי במהלך הכמו משועשע של השיר, שאינו גולש לדרמה, אלא נשאר בתחום הדו-שיח המתפתל בינה לבין עצמה ביחס לאהוב. היא נעה בין גוף שלישי לשני בניגודים הנובעים מתהמתח בין מה שהיא רוצה ובין מה שהיא חווה, בין בטחון לחוסר בטחון. השילוב של פסנתר וכלי מיתר העניק לשיר משב רוח רענן, שמוסיף לייחודיות של התחביר המוסיקלי שלה. נועם קלינשטיין: אני מתחיל לעקוב.
הנה הוא חוזר/ הוא לא ילך אף פעם/ בי מכולן בוחר/ עבר לי כל הזעם
והוא כל מה שטוב/ שלא אצרח מרוב/ האושר הוא קרוב/ רק שלא ילך שלא ילך
הנה הוא הולך תמיד כשהוא הולך אני נשארת במקום/ אם לשנה ואם ליום
טוב תלך רק אל תלך רחוק/ אני לא מצליחה לנשום/ זה גיהינום
הנה הוא חוזר/ כי הוא התגעגע/ אבל הוא לא עוזר/ שידע שהוא פוגע
ואין עוד מלבדו/ אני כולי שלו/ האושר הוא יבוא/ רק שלא ילך שלא ילך
הנה הוא הולך תמיד כשהוא הולך אני נשארת במקום
אם לשנה ואם ליום/ טוב תלך רק אל תלך רחוק/ אני לא מצליחה לנשום/ זה גיהינום
הנה הוא חוזר/ אותי הוא כבר שיגע/ הנה משקר/ שהוא עכשיו יודע
אבל כבר אין ברירה/ וזו לא זכות בחירה/ אני כבר מכירה/ הוא תמיד חוזר בחזרה
הנה הוא הולך תמיד כשהוא הולך אני נשארת במקום/ אם לשנה ואם ליום
טוב תלך רק אל תלך רחוק/ אני לא מצליחה לנשום/ זה גיהינום
טוב תלך רק אל תלך רחוק אני לא מצליחה לנשום
ואין ברירה זו אהבה/ ואין ברירה זו אהבה/ נורא לי ואיום
