נטלי כחלון מתארת יחסים את האמונה שלה. מאנישה אותה כדי לפנות אליה. שמרה לה "פינה חמה", אבל אינה יודעת מי מחזיק את מי, היא את האמונה או האמונה אותה. זוהי רק "פינה חמה"? אמונה היא עניין רציני מדי כדי שנשאיר לה "פינה חמה".
לא ברור מהי אמונה בעיני כחלון – מצב פסיכולוגי מסוים או אמונה דתית. גם המשפט המופנה ל"אמונה" – "שמרי עלי בפני עצמי"  לא נסמך על איזו מצוקה הקיימת בשיר, פרט אולי לקביעה הסתמית בתחילת השיר ש"ראיתי אנשים שמאבדים עצמם לדעת". הטקסט מאבד אמינות בהמשך בעוד משפט סתמי – "שמעתי סיפורים על כל מיני משוגעים שלא קיבלו את הטוב בחייהם". מה זה שייך לעניין שלה? גם אני שמעתי – אז מה?
האם היא "משוגעת", האם היא נוטה לאבד עצמה לדעת? בסופו של דבר השיר אינו מתייחס לשאלות הנ"ל אלא נשאר בתחום מרופרף של יחסיה עם האמונה.
לפעמים מוסיקה משדרת יותר ממילים.  נטלי כחלון (שנזכיר עוד פעם שהיא מ"דה וויס?)  בלחן ובטון, בעיבוד היפה – מצליחה לגעת באיזשהו כאב, אלא שגם כאן חסרה אותנטיות מהסוג שאני מצפה ממי ששואפת לקבע לעצמה את מעמד של סינגר סונגרייטר. רגשנות מלנכולית אינה מספקת. זה עדיין לא שם.

כבר ראיתי אנשים שמאבדים עצמם לדעת/ מחפשים סיבות להיעלם/ ושמעתי סיפורים על כל מיני משוגעים/ שלא קיבלו גם את הטוב בחייהם
ולי תמיד עמד/ לא הרפית, לא עזבת אותי לרגע/ היו ימים שלא שרדת
כשטירוף מילא את הלב המתפרע
אמונה, אמונתי/ מי מחזיקה את מי / אני אותך או את אותי / אמונה, אמונתי
שמרי עליי גם מעצמי
שמרתי לך בכל איבר שבגופי / פינה חמה, רק לך אמונתי/ וגם כשהטפל גדול יותר מהעיקר
את כאן כדי להשיב את דעתי
ובכל זאת לא ויתרת עליי/ דאגת שלא אשכח / אולי את כאן כדי לנחם
אמונה, אמונתי/ מי מחזיקה את מי / אני אותך או את אותי / אמונה, אמונתי/ שמרי עליי גם מעצמי/ אמונה, אמונתי…