נפש מבקשת הצלה, נאחזת במי שמסוגל להכיל אותה. נינט שרה בטון אפל על אהוב, שמצליח להרגיע אותה גם כשהיא מאוד לחוצה – "חולץ את נעליי הקטנות". הוא מי שמצליח לאחות לה את שברי הלב, הוא נמצא שם בשבילה גם אחרי שנטשה לכיוון אחד בלי כוונה לחזור. היא שקופה בפניו, מגלה לו את כל סודותיה. הוא בעיניה הנסיך המושלם, יפה תואר ויפה נפש. גיבור? היכן כאן הגבורה? – אולי משום שהיא מכירה את עצמה ויודעת שאינה קלה להכלה, ומי שמסוגל בכל זאת להכילה – נראה בעיניה גיבור.
נינט אינה מקרינה אושר, כשהיא שרה על הגיבור שלה. החבירה שלה לדודו טסה יצרה מוסיקה של כאב מאופק, בעיבוד רוק שמקדם את הנרטיב שלה בצורה פונקציונאלית, עקב בצד אגודל. מחלקת אנרגיות שירה שלב אחרי שלב. מתחילה שקט, שרה את התחושה מתוך הפנמה, לא רצה לפני השיר, עוברת משירה למעין דיבור ("העינים שלך הטובות מספרות"), נוסקת לקראת סיום לרגע דרמטי שמעיד על עומק התחושה ועל אמתותה. הגיבור של נינט הביא אותה למבע טעון ואותנטי. כך שרים רוק בעברית.
אני נשענת עליך כשאצלי כבר אין מקום אתה מכיל וחולץ את נעליי נעליי הקטנות
מהיום הזה שעבר
אני נשענת עליך כשאין לי כוח לדבר אתה מכיל ומחבר לי את הלב חתיכה, חתיכה אחרי שנשבר מהיום הזה שעבר
יצאתי הלוך בלי להשאיר פירורים לדרך חזור ואיזה מזל בסוף כל יום מחכה לי גיבור
מהיום הזה שעבר
אני נשענת עליך כשאין לי מרגוע בנפש הזו הפצועה אתה מכיל ויודע את כל סודותיי
מהיום הזה שעבר
יצאתי הלוך בלי להשאיר פירורים לדרך חזור ואיזה מזל בסוף כל יום מחכה לי גיבור
מהיום הזה שעבר
העיניים שלך הטובות מספרות שהכול יהיה בסדר אתה יפה ומניח ידך על ידי
ונושם ביחד איתי
מחכה לי גיבור מהיום הזה שעבר
