ג'יימס בראון נצחון ה - Soul

ניצחון ה-Soul

מוסיקת הנשמה, Soul Music, היא מוסיקה שהתפתחה מתוך החוויה השחורה באמריקה באמצעות שינויי הצורה של שיר הדת (גוספל) והריתם והבלוז למוסיקה פאנקית, חילונית.

דצמבר 2020
0/5

כשאתם נשאלים איזו מוסיקה אתם אוהבים, אתם מתבקשים בדרך כלל לציין ז'אנר או סוג של מוסיקה – קלאסית, רוק, בלוז, מטאל, סול, טראנס, פופ אלטרנטיבי. ישראלית.
האם ניתן לאפיין "טעם מוסיקלי" של ציבור?  במושגים אתניים, אין שום ספק שברזילאים יעדיפו בעיקר סמבה ושורו, וההודים – מוסיקה הודית והיוונים – רבטיקו.
מצד שני – הפופ, הרוק והג'אז שמוצאם באמריקה הפכו נחלת הכלל העולמי. מה שמוביל לשאלה – מהו "הטעם האמריקני" במוסיקה? מי הם הזמרים המועדפים ביותר על האמריקנים? קאונטרי, רוק אן סול וריתם נ' בלוז?
על פי "היכל התהילה של הרוקנרול", מוסיקת הנשמה, Soul Music, היא מוסיקה שהתפתחה מתוך החוויה השחורה באמריקה באמצעות שינויי הצורה של שיר הדת (גוספל) והריתם והבלוז למוסיקה פאנקית, חילונית". מקצבים קליטים, מחיאות כף, ותנועות גוף מאולתרות, הם מאפיינים חשובים במוזיקת הנשמה. מאפיינים נוספים הם קריאה ותגובה בין הסולן הראשי למקהלה וצליל ווקאלי מתוח במיוחד. מוזיקת נשמה שיקפה את הזהות האפרו-אמריקאית והיא הדגישה את חשיבותה של התרבות שלה, וכתוצאה נולדו סגנונות מוזיקה חדשים, שהיוצריהם התפארו בגאווה בהיותם שחורים.
מתוצאות משאל אמנים-עיתונאים-אנשי תעשיית המוסיקה שמפרסם מגזין הרולינג סטונס על 100 הזמרים הטובים ביותר בכל הזמנים, מתקבלת תמונה ברורה: האמריקנים מעדיפים את זמרי הסול והריתם נ' בלוז שלהם. זה הדירוג של עשרת הזמרים הטובים בכל הזמנים לפי משאל הרוליננג סטון. 7 מתוכם הם זמרי סול/ריתם נ' בלוז. (אריתה פרנקלין, ריי צ'ארלס, סם קוק, מרווין גיי, אוטיס רדינג, סטיבי וונדר, ג'יימס בראון)
 בשישים ובשבעים זמרי הסול (Soul) כונו "שחור הוא יפה", ושחור היפה הזה גדל והתפתח  לתתי ז'אנרים, צמח וגדל ונהייה העץ הכי מפואר באמנות הפופ ובתעשיית המוסיקה.

מה שממש דורש איזה שיעור קצר בתולדות השחור היפה הזה. לא צריכים לפתוח מחברות.

הריתם אנד בלוז הוא סגנון שהתפתח מהג'אמפ בלוז (Jump Blues) בסוף שנות ה-40 (והיווה את הבסיס לרוקנ'רול) נוספו לו (לג'אמפ בלוז) תזמורים, כשהדגש הוא על השיר, לא על האלתור והאקורדים הבלוזיים מנוגנים  בדגשים קצביים.

במהלך שנות החמישים הר&ב (R&B) נשלט ע"י זמרים כמו ריי צ'ארלס, רות בראון כמו גם להקות כמו הדריפטרס (The Drifters) הקוסטרס (The Coasters) בסופו של דבר הר&ב הפך לסול מיוסיק (Soul) שהיה יותר פאנקי וחופשי מהר&ב והתפצל לכמה סגנונות מבוססי ר&ב – כמו הסול הקליט של חברת "מוטאון" (Motown) הסול מתוזמר כלי הנשיפה של חברת סטאקס (Stax).

בתחילת ה-60 ה-Soul עוד היה קרוב לשורשי ה-ר&ב, אבל בהמשך מוסיקאים הרחיבו את גבולותיו לכיוונים שונים. אזורים שונים בארה"ב אופיינו ע"י סוגים שונים של Soul. במרכזים עירונים כמו ניו-יורק, שיקאגו ופילדלפיה הוא התבסס בעיקר על ביצועים קוליים והפקות מלוטשות. בדטרויט, מוטאון התמקדה בסול בעל אוריינטציה פופית עם אלמנטים של גוספל, ר&ב, רוקנרול. בדרומה של ארה"ב המוסיקה השחורה התאפיינה בקשיחותה ובכבדותה כשהיא נשענת על קצב חזק ומודגש, שירה מחוספסת וחטיבות נשיפה צרחניות. כל הסגנונות האלה שובצו תחת Soul, סגנון אשר שלט במצעדי המכירות במהלך ה-60 וגם במצעדי המוסיקה (Pop Charts) ע"י זמרים כאריתה פרנקלין, מרווין גיי, סטיוי וונדר, טמפטיישנס.

עם זאת במהלך ה-60 וה-70, חלה התפצלות –אמנים כמו ג'יימס בראון וסליי סטון היו סנוניות ראשונות של ה-.Funk קני גמבל (Kenny Gamble) וליאון האף (Leon Huff)  פיתחו את הסגנון שנקרא "הצליל של פילדלפיה" (Philly Soul) עם הרכבים כמו האו'ג'ייס (O'Jays) הרולד מלווין והבלו נוט (Herold Melvin & Blue Note). מאוחר יותר בסוף השבעים – פרץ סגנון הר&ב-דאנס והפך טרנד מסחרי ממדרגה ראשונה. במהלך ה-80 וה-90, המוסיקה השחורה הפכה פחות "אנושית" יותר ויותר אורבנית-מלוטשת נשלטת ע"י מפיקי על. הר&ב סיפק בהמשך רכיבים גם להיפ הופ (Hip Hop) ולקראת סוף המילניום – אמני מוסיקה שחורה רבים מיזגו במוסיקה שלהם גם אלמנטים של ראפ.

The Temptations My Girl

 

השירים הגדולים של הריתם נ' בלוז והסול

1. Respect – Aretha Franklin
2. I Heard It Through The Grapevine – Marvin Gaye
3. Sittin' On The Dock Of The Bay – Otis Redding
4. What'd I Say – Ray Charles
5. Maybellene – Chuck Berry
6. Papa's Got A Brand New Bag – James Brown
7. Money Honey – Clyde McPhatter & The Drifters
8. Shake, Rattle, & Roll – Big Joe Turner
9. My Girl – The Temptations
10. Long Tall Sally – Little Richard
11. In The Midnight Hour – Wilson Pickett
12. Blueberry Hill – Fats Domino
13. Sixty Minute Man – The Dominoes
14. Everyday People – Sly & The Family Stone
15. Lawdy Miss Clawdy – Lloyd Price
16. Heat Wave – Martha & The Vandellas
17. One Nation Under A Groove – Parliment Funkadelic
18. Reach Out, I'll Be There – The Four Tops
19. It's Your Thing – The Isley Brothers
20. Rocket 88 – Jackie Brenston

 

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן