מוניקה סקס זאפה בסלון 14

נמצא עבודה זמנית וגם נחתום בלשכה

מוניקה סקס

זאפה בסלון
4/5

את "מוניקה סקס" אני פוגש מדי כמה שנים בבארבי. החבורה כבר מסתמנת כלהקת אין קץ. חוזים לכל החיים. פתאום הם אצלי בסלון. הנגיף והבידוד גררו אותם לזאפה מיותמת הקהל. בואו נצא מנקודת הנחה, שמופע רוק בלי קהל הרבה יותר בעייתי מאשר זמר מיינסטרים נטול קהל, שמחלחל בקלות גם דרך המסך. בהמשך יסתבר כי זו הנחת יסוד מוטעית.
"מוניקה" פתחה ב"שנים חסומות", ואכן משהו נחסם לי. הסולו של פיטר רוט ב"סאן חוזה" קצת הפשיר את האווירה. הגברתי ווליום, וקיבלתי את יהלי סובול בדרכו המאופקת שר "מספיק בן אדם":"יום אחד הוא התעורר/ וראה שהוא מחזיק/ את הפרח הכי יפה/ שהוא אי פעם ראה/ הוא עצם את העיניים/ כי הוא לא האמין/ הוא פקח אותן שוב/ והיא עדיין הייתה". יופי טהור. אט אט הסלון ומוניקה מתיידדים. "השמלה ממדריד" ממיסה לחלוטין את הקרח. הנעורים אמנם מפקד משוגע, אבל רוחם עדיין מנשבת מהמוניקה.
משהו אחר קורה: שחר אבן צור מתרומם מהתופים. תופס גיטרה לסולו של "עירומים". פיטר רוט מחליף אותו. האווירה משתנה ב-180. אבן צור הוא כמעט אנטיתיזה של יהלי סובול. אצלו הבמה רועדת. הוא שר בעוצמה: "להתחבא, לכן נגזר עלי להתחשב באחרים/ חבל שאי אפשר ללכת ערומים/ חבל שלכולם יש את אותם בגדים/ חבל שאי אפשר ללכת ערומים".  האיש מתפשט כדי להמחיש. זוחל על הבמה. משבץ שירים של משינה, רדיוהד.  מופע פרטי. תופס פיקוד ל"גשם חזק".
לפני שהם מתחילים לחתום בלשכת התעסוקה לדמי אבטלה, כמו שאומר יהלי סובול, שרים "מכה אפורה" – "נשכור לנו חדר בדרום תל אביב/ ונחיה כמו גדולים/ ונחיה מדקה לדקה/ נמצא עבודה זמנית לא רצינית/ וגם נחתום בלשכה/ אולי גם תמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו עמוק משהו מתוק/ סיפור אהבה/ עם המון מטאפורות/ עם המון דימויים/ הגיבור יהיה שיכור/ כמו שאתה בחיים". לא יכלו למצוא טקסט יותר מתאים לימי קורונה. בסיום הם "על הרצפה" המוגדר ע"י סובול "שיר דבילי", אבל הדבילי הזה הוא חלק מהחזרה לנעורים. זה רוקנרול.
הנעורים הם מפקד משוגע, אבל מי שזוכר למוניקה חסד נעורים , יכול בלי שום בעיה  להתרפק על השירים, אפילו בנימה נוסטלגית. אחרי הכל – גם הוא כבר מבוגר באיזה עשרים שנה. מוניקה עוברת מסך. מוניקה בוגרת יותר, חופשית משוחררת ואף מקצועית יותר מאשר בשנים קודמות. לא צריכים להגדיר סגנון. שירים מיד-טמפו סלואו, סטייל השישים, רוק פשוט ובלוז. גם קאונטרי סך הכל, ערב כייפי שמחזיר יותר לשישים ולשבעים מאשר לוקח אל האלפיים. מותר גם להם לקחת פסק זמן מהמגברים.

מוניקה סקסיהלי סובול – שירה גיטרה, פיטר רוט –גיטרה, שירה, ספי אפרתי – בס, שחר אבן צור – תופים, שירה.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן