למה נתן גושן מתכוון ב"תמיד אומר הכל", כשהוא לא חושף שומדבר. ממה בדיוק עייף? ממה נופל מהרגליים? ואיך מסתדרת העובדה שהוא "נותן הכל" עם "שישרף הכל".  מצד שני הוא אינו מתייאש (ממה?) כי "עוד ננצח עוד יהיה שמח" בלשון רבים? האם התכוון לייצג את האמנים בעידן הקורונה?  ומה ההכרזה הסתמית הזו (שהכל יהיה שמח), בנוסח הישראלי הפשטני – הכל יהיה בסדר, או תעשה שמח למרות שהכל על הפנים. גושן יודע למי הוא עמל.
הטקסט הסדוק והרופף מונע בלחן קליל, בטון יענו כואב-דואב-מיוסר, בקצב מדוד שמעניק קפיציות משדרגת לשיר, מעין היפ הופ מלודי בטעם ים תיכוני בהפקה מהוקצעת, שמקשטת יפה את התוכן חסר העומק. יש יוצרים שמתמחים ביצירת מראית אוזן, הופכים תוכן חלול למבע אמוציונאלי. גושן מסלסל את ה"חולשות" וה"שמחה" במנגינה מחניפה ובהפקה מפנקת של סתיו בגר, שלבטח תשדרג אותו בכמות הצפיות ובמכירות הכרטיסים, אבל לא תוסיף לאמינות שלו כיוצר ייחודי אותנטי.

אנ'לא מסתיר, אני תמיד אומר הכל/ וגם אם לא רואים לי בעיניים
ואני כמו ילד, לא גיבור כזה גדול/ תמיד נותן יותר ממה שאני יכול
וזאת אמת, יעידו השמיים/ בכל הכוח ושישרף הכל
עייף מלהחזיק ת'ראש מעל המים/ אני חלש, אני נופל מהרגליים
אבל לא מתייאש, אין מה להתווכח/ עוד ננצח, היום יהיה שמח
אנ'לא שם לב, אני תמיד שובר הכל/ עולם שלם אצלי על הכתפיים
מחזיק חזק ומנסה שלא ליפול/ תמיד נותן יותר ממה שאני יכול
וזאת אמת, יעידו השמיים/ בכל הכוח ושישרף הכל