נתן גושן מתכונן לקיסריה ביוני, ומחבר עוד אינסטנט פופ על אהבה ממרחקים שמעוררת געגועים. הלב שהיא חרטה עליו, סופה שמרימה הכל ומסובבת אותו, ואיך אפשר בלי מאמי. הו מאמי.  המתכון המלודי, ההפקה בעלת המרקם הפריך, הקול הכמו מיוסר – צפויים. גושן לא מתכוון ככל הנראה להמציא את עצמו. למה שימציא. המסלול שבחר – טוב לו, משרת אותו. מה רוצים – שילך על האלטרנטיבי, שיחפור ברזי נפשו? המיוסר נשמע דרמטי, אבל לא גורם לי להשתתף ביסוריו. גושן יודע לטפס במנעד כדי להקרין עוצמת רגש המבטאת געגועים.  אין לי דבר נגד פופ, בתנאי שהוא יישמע אותנטי, מיוחד, אמיתי, מעניין. זה לא השיר הזה – למרות הפעלת מטען רגשי המגובה בקצב אלקטרוני חובט וטון כמעט מתבכיין. זה נשמע מתקתק, כמו שימוש באיזושהי  מסחטה רגשית.

רק תבואי קרוב אני יודע שזה טוב כי זה מפחיד/ סתם פתאום רצים לתוך האש כאילו אין מה להפסיד
ואני סוחב את היום הזה עלי אני הולך איתו תמיד/ וכמה זמן עבר מאז באמת שאני לא יודע להגיד.
אז מה את עושה לי עוד לא התעוררתי/ ואת חורטת על הלב שלי כמו שרק את יודעת
רוצה שבימים תהיי פה/ וכשאת רחוקה תגידי לי שאת מתגעגעת
כי עוד לא התעוררתי, ורק את יודעת/ אז בימים תהיי פה, תגידי לי שאת מתגעגעת
רק תבואי קרוב אני יודע שזה טוב כשזה כואב/ את כמו סופה שמרימה הכל ואני רק עף ומסתובב
מטיילת לי בנשמה קוראת את מה שאני חושב/ עם בוץ בנעליים וסימנים של הרגליים על הלב.
אז מה את עושה לי עוד לא התעוררתי/ ואת חורטת על הלב שלי כמו שרק את יודעת
רוצה שבימים תהיי פה/ וכשאת רחוקה תגידי לי שאת מתגעגעת
כי עוד לא התעוררתי, ורק את יודעת/ אז בימים תהיי פה, תגידי לי שאת מתגעגעת
כי עוד לא התעוררתי, אוי מאמי ורק את יודעת/ אז בימים תהיי פה, תגידי לי

בימוי ותסריט – רומן בוצ'אצקי