רועי זו-ארץ עושה חשבון עם סופרמן. הוא לא תמיד נמצא שם בשבילנו. יש בשיר לא מעט מידע אודותיו: הוא עצוב, הוא בבית, נעלם מן השמיים, איבד כנפיים, אכזב אישית את הדובר בשיר ("בכיתי ונבהלת כאילו לא הכרת אותי") ומצד אחר – חוזר עם "כנפיים חדשות", כבר "לא פראייר", למד לא לצפות להרבה מהעולם הזה.
סופרמן כמשל. זו-ארץ בוחן אותו מנקודות מבט אישיות (אכזבה לא רק ממנו אלא מזו שאתו, שלא הייתה שם בשבילו כשסופרמן לא סייע ) וגם מתוך פרספקטיבה ניטרלית ("סופרמן עצוב", "סופרמן רגוע"). רצה לומר, שסופרמן נמצא כל הזמן בתוכנו, מנווט חיינו, לעיתים מצפים ממנו להיות המציל והמושיע, לעיתים מבינים שגם הוא אינו כל-יכול.
המוסיקה משדרת את הנרטיב במהלך מלנכולי אפוף געגועים ועצב. המנגינה היפה, הקצב הדרמטי והטון התחושתי המתכוון לוקחים למקומות שרועי זו-ארץ התכוון להגיע אליהם. הוא הגיע.
סופרמן עצוב סופרמן בבית/ כל העולם בשוק איך נעלם מין השמים/ סופרמן אכזב סופרמן עף על עצמו קצת/ הם לא ידעו שהוא מהם/ איך לעזאזל איבד כנפיים
קראתי לך ברחת אל תוך עצמך/ שחררת אותי מעולמך/ בכיתי ונבהלת כאילו לא הכרת אותי/ איך לא היית שם בשבילי
סופרמן חוזר עם כנפיים חדשות / מרגיש כמו סופרמן חדש, חזק מהיר שועט קדימה/ סופרמן חזק סופרמן לא פראייר/ כל העולם רואה עכשיו איך הוא קורע ת'שמים
סופרמן אלוף סופרמן רגוע/ למד לא לצפות לכלום/ תראו עד איזה גובה הוא מגיע
