החיים רודפים את סטאס, אמן הראפ. הוא מנסה לספק את הסיפור הטראומטי על אימו ולתרגם אותו לראפ דרמטי. החוויה מכילה אמא במצוקה ועוד מרכיבי טראומה מהלם של רדוף דרך פחד וסיוטים, במסלול של קצה של אמונה ועד תקווה וחזרה לחיים. הטקסט בתחילתו הוא הצהרה סתמית מנותקת מקונטקסט: "יש דברים שפשוט לא מדברים עליהם/ אלא חיים אותם, חווים אותם". אמר ולא עשה.
בין התלאות עם אמא "שפתאום גוססת" בבתי חולים, מזכיר לנו סטאס בגחמה ארס פואטית יהירה בפתיח שהוא "כותב שירים שמספרים את ההדחקה", כדי להזכיר שלא רק האמא בתמונה אלא גם הוא … האמן. המוסיקה נשמעת ניסיון לייצר מלודרמה בשילוב של ראפ ופזמון מלודי המביע רחמים עצמיים – "אמא רק רציתי לישון בשקט", כאשר בסיום הוא חוזר לדיבור המסונן-מאונף במסר שטחי על עולם שיש בן גם תקווה ואהבה. הפאזל המילולי מסתדר בדוחק. סטאס רוצה להכיל גם את הסיפור של אמו, גם את הטראומה של עצמו, גם אמירות על "העולם", ומה שיצא זה מישמש יומרני שממסמס את החוויה הקשה.
סטאס אמא
אינטרו:
יש דברים שפשוט לא מדברים עליהם/ אלא חיים אותם, חווים אותם.
יש דברים שלא מתפרים עליהם/ אלה פשוט עושים אותם,
דברים שרציתי לומר, דברים רציתי להגיד, כן
בית ראשון:
גשם בחוץ שוטף אותי מילים כותבות תדף/ גשם פסיכודלי מרוב טיפות הוא לא נשטף,
נופל אמוציונלי נדלק מהמרדף/ הלכתי לאיבוד מה מחכה לי שם עכשיו?
מרגיש אותו בבטן זה כואב לי בפינה/ החיים רודפים אותי כמו רוח ישנה.
ניצנים של הבנה מגלים תאמונה/ סיוטים ללא שינה מה שעברתי בשנה.
פזמון : אמא, רציתי רק לישון בשקט/ אמא, כל העולם הפוך.
בית שני:
רק קיוויתי בקטנה שוב לישון בשקט/ לא דמיינתי לטפל באמא שאולי גוססת
בתי חולים רק בקומבינה לא מחכים בתור/ הצלחנו לעבור ושום דבר כבר לא ישבור
אז אמא שנעוף קדימה/ תפילה בנפש פנימה זה משהו אחר עם הכעס היא השלימה,
הילד הקטן שבי זוכר את הרוטינה/ גם בלילות קרים היית קוראת לי מויי סינה (הבן שלי)
הדרך ארוכה מחפש את התקופה/ צועדים אל הזריחה עניינים במשפחה,
גשם ומבול מתחילה פריחה/ לא רוצה לראות הדמעות שאמא שוב בוכה.
נהייתי עורך דין לא מצאתי שם ברכה/ כותב שירים שמספרים את ההדחקה בורח מבריחה בתוכי מהפכה,
בית ספר של חיים אוניברסיטה פתוחה.
פזמון : אמא, רציתי רק לישון בשקט/ אמא, כל העולם הפוך.
אוטרו:
העולם הפוך, אבל יש בו גם תקווה/ יש בו גם תקווה יש בו אהבה
אז תודה על הכול/ תגידו תודה להורים שלכם
כל עוד אתם יכולים/ כי אתם לא יודעים – אף אחד לא יודע
(מרוסית: אני לא ידעתי, אבל עכשיו אני יודע, וגם את יודעת).
