נלך עם הזרם. על שיר אחר של סטטיק ובן אל תבורי  ("ברבי") כותבים בקומוניקט כי הוא נצפה 30 מיליון צפיות. ביונסה  אחוזת  קנאה. אין בעיה היום לרכוש צפיות, ובצורה חוקית. במדינה של 8 מיליון תושבים, ביניהם לפחות שישה מיליון, לא שמעו על סטטיק ובן אל תבורי, לא הגיוני להגיע למספרים כאלה. אבל בואו נגיד שכמות צפיות אינה נרשמת סתם. יש כאן טרנד, שאייל גולן עדיין לא ממש קרא לו. הוא מתחרה רציני בזמרי הז'אנר, נכנס להיכלי החתונות.
אני לא נסחף. הטקסט הוא פנית התחשבנות פרוזאית ניג'זית נדושה למישהי שנטשה אותו בשפה דיבורית – לברר מה קרה ביניהם. הבחור עושה איתה חשבון למרות שהיא "לא חייבת לו כלום"  – "ציפית ממני שאהיה יותר שבור" אבל "הבעיה זו את/ נעלמת לי כמו שבאת". בהמשך לא ברור מה הוא רוצה מחייה. הוא רק מציע ש"תקשיב". בשביל זה לכתוב שיר על יחסים? יש כאן משהו מעבר למי אשם במה שקרה?
הכותבים עושים שימוש בפעלולים לשוניים רדודים כמו "קניתי לך שעון אז תתני לי זמן". ההתחכמות הזו מצטרפת לטקסט רזה, שהמוסיקה אינה מצילה אותו. ביט רקיד, ראפ, פעלולי אלקטרוניקה, כוחנות. נלך על הזרם? נלך, אבל נראה שהשיר הזה יישטף עם הזרם בלי להשאיר שובל.

את לא חייבת לי כלום/ סטט בוי בן אל תבורי/ ג'ורדי על הביט לא סתם לא סתם
יש רק ציפיה , בלי עניין/ קניתי לך שעון אולי תתני לי זמן
ולא הייתה לי שום צורה טובה יותר להתקרב/ אז בטח את אומרת שהכל היה סתם
וזה לא שזה פוגע אבל אני יודע/ שאף חבר שלי לא מתגעגע
אלייך או לכל מה שהיה / וזה מה שמראה לי את חומרת הבעיה
אל תאמרי לי שאת עוד אוהבת כי את לא
את לא חייבת לי כלום/ גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר/ לא אמרת לי אף פעם
מה עשיתי לא בסדר לא בטעם/ בטח את אומרת שהכל היה סתם
את מיפה את הדברים איפור/ הופכת כל מילה למגילה סיפור
כאילו לא כועסת אבל די ברור/ ציפית ממני שאהיה יותר שבור
אבל הבעיה זו את / נעלמת לי כמו שבאת
לא רצית להיות האחת אז/ בטח את אומרת שהכל היה סתם
ואם את לא חושבת שהכל היה סתם/ אז אני חושב גם אבל את בטח לא תאמרי מילה כי
את לא חייבת לי כלום/ גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר/ לא אמרת לי אף פעם
מה עשיתי לא בסדר לא בטעם/ בטח את אומרת שהכל היה סתם
וגם אם את תאמרי שזה היה סתם / הזמן הה ביחד לא הוא לא נעלם,
לא משנה מה שתגידי לא משנה מה את חושבת../ מציע שתקשיבי למרות שאת לא חייבת לי כלום