איזה עומק יכולה מוסיקה להעניק להלך מחשבה על יחסים בינה ובינו. סיון עמרן חיברה פסקול של סרט מתח לשיר של שירן ברי, חוויה דרך עיני המתבוננת מול שתיקתו. מזווית דמיונה הקודח – הוא יודע עליה הרבה יותר מאשר היא יודעת על עצמה, או מנסה להבין באמצעות "סופים מנוקדים" דרך שירתה. למרות זאת, היא אינה יכולה להתמסר לו רגשית, טועה בהבנת מערכת היחסים ביניהם. על פי הבנתה-תפיסתה, הוא אינו איתה. כמו שהוא "מחניק שתיקה", היא מייחסת לו פנטזיות מוגזמות, שאולי אין לו כלל, כמו "אלפי זונות ביפו", שרצות אחריו והוא אוהב אתן "בעיניים עצומות", בדמיונו. ככל שהוא מאופק במילים, בה במידה היא נוטלת דרור לדמיון, שמאיים עליה ועל היחסים ביניהם.
סיון עמרן לקחה טקסט מינימליסטי שמתאר יחסים מורכבים, והעניקה לו פרשנות מוסיקלית, שפותחת צוהר לנבכי נשמתה של הדוברת במעין בלוז אפלולי, בעיבוד נהדר לגיטרות (בס, חשמלית), שמעניק ערכים מוספים של ממש לשיר. בשלב מסוים הופך האיפוק של הזמרת להתפרצות דרמטית, בטון שמשדר את הכאב. השיר, שמתארך לחמש וחצי דקות, מכיל את מלוא עוצמת החוויה ומורכבותה. מפגש נפלא של שירה ומוסיקה.
זו השעה הזאת / בה דברים יוצאים החוצה / אתה עייף ורעב / והלב שלך עקר / אני לא מבינה איך אפשר להחניק שתיקה / אבל אתה יודע הרבה יותר ממני / על החיים / ועל עצמי ועל בכלל
כל שנה, לקראת דצמבר / אני טועה שזה הזמן / ואתה שולח לי מילים מאופקות / אלפי זונות רצות ביפו אחריך / בחיי / ואתה אוהב אותן בעיניים עצומות. אין שום דבר עד גיל עשרים / ששמרתי באמת / והיום כלום לא מעיר אותי / לכתוב עליו שירים / רק השעה הזאת בלילה / שמוציאה אותי ממך / ואין בי עוד לבד/ סופים מנוקדים
הפקה, גיטרה בס, סמפולים, תכנותים, גיטרה ליווי, סינתיסייזר, קולות – סיון עמרן
תופים – שחר אדרי גיטרה חשמלית – טומי יעקובי
