סיון שביט בין העץ לספסל

בין העץ לספסל

סיון שביט

מילים: סיון שביט לחן: סיון שביט ואמיר צורף הפקה מוזיקלית: אמיר צורף
3.5/5

עצובה, עצובה ועצובה. עצובה בכל מצב, בכל מקום, בכל זמן. והפואנטה? הפכתי והפכתי בשיר ולא מצאתי. תהיתי מה אומר המשפט: "מפזרת את השיער מול הראי/ עצובה אבל לא מתחרטת".  על מה אינה מתחרטת? על היותה עצובה?  ואם עצובה – על מה ולמה? האם זו התכונה עצמה?
האם המוסיקה תיתן תשובה? הקשבתי, הקשבתי והקשבתי, ונשארתי עם סיון שביט של טון מהורהר על נתיב שכמו אינו מכוון לשום מקום, ממש כפי שהשיר אינו מוביל אל לב העניין.  הלחן, התזמור הסימפוני, הקצב משרים על השיר אווירה מדוכדכת עגמומית, נוגה, איפוק שיש בו יופי, גם אם אינו חושף את מה שמתחת לפני השטח.
**** אגב, יש הסבר של סיון שביט ל"עצובה" – לא בשיר אלא בקומוניקט שצורף אליו, שלא יגיע למאזין: "לפני כמה שנים, אחרי הופעה מרגשת במיוחד ברחובות, ניגשה אלי אישה יפה בשיער כסוף ועיניים כחולות וחכמות, החזיקה בכפות ידיי ואמרה: 'אני לא יודעת מה לאחל לך…הרי העצב יפה יותר מהאושר'. אני מתבוננת וכותבת הרבה על העצב ועם השנים אני מבינה למה הוא מושך אותי כל כך. בשבילי הוא רגש מזכך בעל מתיקות מוזרה, ואני רואה אותו רק כמצב ביניים המוביל להשלמה ואיתה הכוח לעבור לשלב הבא."

עצובה בחולצה המגוהצת /עצובה בין העץ לספסל 
עצובה כשהרוח שורקת /שיר לילה ישן 
עצובה במעלית היורדת /עצובה במעלית העולה 
עצובה על רציף הרכבת / בין לוחות המודעות 
כמה זמן עבר / איזו קהות 
בתנועה איטית חוצה את החדר / מפזרת את השיער מול הראי 
עצובה אבל לא מתחרטת 
עצובה כשהבוקר מגיע / עצובה בתור לקופה 
עצובה מול הטלוויזיה / אצל אימא על הספה 
עצובה מתחת לגשר / עצובה ברחוב הסואן 
עצובה כשאת פורסת לחם / והרדיו מנגן

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן