הכרנו את סי לו גרין פחות בחבורת ההיפ הופ Goodie Mob ויותר בצמד Gnarls Barkley עם המפיק המוסיקלי די ג'יי דיינג'ר מאוס בעלי הלהיט הענק "Crazy". ראינו אותו כשופט בתחרות "דה וויס" בארה"ב. הוא גם הגיע לכותרות בנסיבות שליליות, לאחר שהואשם בסימום אישה (על כך נידון ל-3 שנים על תנאי) תיארו אותו כמי שמתיימר להיכנס לנעליו הגדולות של פרינס. באלבום החדש, שיוצא 5 שנים אחרי 'The Lady Killer', הוא במקום אחר.
15 שירים המציגים את קשת הצבעים שלו, בין השאר בסינגל "Robin Williams", רקוויאם לסלבס שהלכו לעולמם. הוא שר "We don't know what the next man's going through", כשהוא משתמש בהתאבדות של וויליאמס להעביר מסר – המשמעות של לראות בו אדם יותר מאשר מפורסם. רוצה לומר: כמה זה מסוכן, כאשר אנשים מסתירים את התחושות האמיתיות שלהם.
האלבום אינו קוהרנטי. הוא מכוון מיינסטרים סול בשיר פשוט יותר כמו "Music to My Soul", שחובר למסורת המפוארת של מוסיקת הסול. הוא "צבעוני", מלודי, מוסיקת מועדונים, נגיעות דיסקו, פופ שנות ה-80, מה שנקרא "פילגוד וייב" כמו בשיר Tonight, שאומר משהו פשטני כמו "everybody's a star" מזכיר יותר מוסיקת בנוסח Fame מאשר סול שורשי. מצד שני Working Class Heroes – שום קשר לג'ון לנון – הוא הצדעה לסול ולגרוב של פרינס.
- Intro
2. Est. 1980’s
3. Mother May I
4. Working Class Heroes (Work)
5. Tonight
6. Robin Williams
7. Sign Of The Times
8. Green Sings The Blues
9. Music To My Soul
10. Race Against Time
11. Better Late Than Never
12. Smells Like Fire
13. Purple Hearts (Soldier Of Love)
14. Thorns
15. The Glory Games
וידיאו: סי לו גרין – Sings The Blues
