שירי שברון לב כבר אינם נחלת הגברים-זמרים בלבד. הכותבים (גברים) מיישמים אותם לנשים-זמרות מסלסלות.  אושר כהן שכתב לספיר סבן מאוהב בקלישאה חבוטה – "אהבת אותי כמו בסרט" שחוזרת לאורך השיר.  השיר כתוב בשבלונה המוכרת המוכרת של התבכיינות בגוף שני – איך הוא אינו שואל למה היא לא מתקשרת. לפי השיר, ממש לא ברור איך לא. וגם: איך הוא לא מדבר בהווה, איך פעם צחקו ודיברו "כמו שיכורים", והיין והעגילים שהביא לה. השיר הזה אינו חריג בפס הייצור של של שירי המאוכזבים-מאוכזבות בז'אנר.
גם המבנה המלודי הוא סוג של מחזור: ההתחלה ה"שקטה", הסלסול המעודן, המופנם, ואז המעבר הדרמטי לזעקה נואשת ("איך אתה לא שואל למה את לא מתקשרת") והאצת ההילוך הקצבי מדאון למיד טמפו כדי להכניס אלמנט פופ ים תיכוני צפוי, שמפזר את עננת העצבות.
ספיר סבן מתבייתת על פס היצור. כיוון שהיא אינה מעורבת ביצירה – היא ממחזרת סוג של שירה. ממליץ לה בחום לצאת מהמעגל הזה. לחשוב מחוץ לקופסה. יותר מזה: לא כל מה שנשמע מיינסטרים  "מזרחי" מבטיח פסגות, בטח לא מה שממחזר את עצמו.

אולי נהיה בסדר/ נמשיך כאילו מה שקרה קרה/ אולי נהיה בסדר
ותביא ת׳לב שלך בחזרה/ או שאם נגמר, אז זה נגמר/ ולא יהיה יותר אותך…
אולי אתה שומע/ אתה שומע שיר שלי ומחכה/ אולי אתה יודע
מכיר אותי הכי טוב בכל מקרה/ היינו חזקים, היינו מוכנים
לנשום אחד את השנייה שנים…/ והאמת לא אכפת לי כבר איפה טעינו
תחזור לגלם את כל מה שהיינו/ ראינו הכול, היינו כמעט הכול

איך אתה לא שואל/ למה אנ׳לא מתקשרת/ איך אתה לא מדבר איתי יותר
וזה לא מסתדר/ אהבת אותי כמו בסרט/ והוא נגמר כשבחרת לוותר
אולי נהיה בסדר/ או שעשינו כל מה שרק אפשר/ אולי גם זה בסדר