עוד שיר על לב בוכה בעטיה של אהבה לא ממומשת.  "הלב שלו עדיין עוד שואל". הוי העברית. מישהו עובר על הטקסטים האלה? עדיאל טיירי לא קיים בתהליך היצירה. הוא נדרש להפעיל קול, לשיר ברגש "מה יהיה איתנו" וכאן – אין חדש תחת השמש הים תיכונית. אינטונציה מוכרת במסגרת שירי גברים בוכים באמצע הלילה. מה קרה ביניהם? – פתרונים לכותבי השיר. הוא רק מנסה לדעת מי מחבק אותה עכשיו. מודה בטעות, שנים שהוא לא דיבר איתה, אבל הגעגועים נשמעים כנסבלים ("קצת מתגעגע"). הטקסט מחורר, רזה. תן ללב לשיר. אולי הטון ישלים את החסר. הסלסול המרוגש אכן מגיע ממקומות שמתחת למיתרי הקול. האם עדיאל טיירי מציג משהו מקורי/ יחודי? ממש לא, אבל כזמר במסגרת הז'אנר הים תיכוני הוא נשמע כמי שמתברג לרשימת המובילים. זה לא מעט.
נ.ב למה לקחו טיירי  ואת השיר לצילומים בונציה? מה זה מוסיף. אולי חשבו על שירו של שארל אזנבור – Que C'est Trist Venise. כל קשר פחות ממקרי בהחלט.

הוא חוזר אני עדיין עוד בורח/ הוא מנסה אבל אני עוד לא לוקח/ את כל מה שחלמתי מה שדמיינתי/ חשבתי שאולי אוריד לך ת'ירח
ואיך אני לא יכול / אלייך אני בא ואז לרגע מתנצל/ על כל שניה שאני לא איתך/ הלב שלי עדיין עוד שואל
מה יהיה איתנו/ חשבתי שאנחנו נתגבר/ על כל מה שעברנו/ שנים שרק חיפשנו לדבר / אז מה יהיה איתנו
חשבתי שאנחנו נסתדר/ עם כל מה שעברנו/ שנים שרק חיפשנו לדבר
לוקח את האוטו ורחוק מימך נוסע/ מי מחבק אותך, אני כבר לא יודע/ כמה זמן טעיתי איך לא ראיתי/ אולי זה רק אני שקצת מתגעגע
ואיך אני לא יכול/ אלייך אני בא ואז לרגע מתנצל/ על כל שניה שאני לא איתך/ הלב שלי עדיין עוד שואל