"איך אוכל לבחור במי להאמין" שואל-תמה עדי גיגי. זהו שיר על חוסר ידיעה אנה הפנים מועדות. הלב "בונה מקדשים", בפועל לא נכנס אור. בקול הרך השברירי, בצליל אווירה שמימית, מנסה גיגי להבין את מהות הקיום, לבטא את הפער בין המציאות הארצית ובין איזושהי אידאה אלוהית הלוקה בחששות, הטלת ספק. גיגי נמצא באיזור ביניים, בתחום אפור, נתון במצב של חיפוש אמונה, מציג את שאלת היחסיות מול האבסולטיות, היכולת לבחור להאמין במישהו/ משהו.
המוסיקה מפנה למסלול מלודי מסתורי משהו, הקול הרפה משדר חוסר ביטחון, ההרמוניות נושקות לספירות עליונות, הפסנתר וצליל החצוצרה מובילים לאותו שטח חלומי-אפור, הקול הנשי (תמר פילוסוף) ממקד את הכמיהה בטון של ערגה. זהו עיבוד שהולך עקב בצג אגודל עם התחושה. המלמול לקראת סיום מעניק מגע של תפילה בינו לבין עצמו. מילים וצלילים שנוגעים בנימי הנפש.
שיח בלב נרדם הכלבים נובחים/ בעיניים פקוחות קשה להאמין/ מי נמצא מאחורי הדלת
רוח בלב ים אין לה שום מסתור/ המצפן שבור אין לאן לחזור/ בואי ונרקוד על המים
הכי מפחיד אתה בטוח שהגעת/ הלב בונה מקדשים ולמטה/ לא נכנס אור אוויר בחדרים
איך אוכל לבחור במי להאמין?
שריקה אתה ראשון הכל נראה קטן/ מרוץ הסוסים הולך ונעלם/ הגענו הביתה
והכי קשה בלילה כשכולם הולכים/ המים עולים בין החריצים/ בואי ונרקוד עד הבוקר
הכי מפחיד אתה בטוח שהגעת/ הלב בונה מקדשים ולמטה לא נכנס אור
אוויר בחדרים/ איך אוכל לבחור במי להאמין?
