בדף היח"צ שהגיע עם השיר, מסבירה עדן אבוטבול, כי מדובר בפרודיה על גברים שקרנים. לא בטוח שהיא מבינה למה התכוונה ב"פרודיה" . מצד שני, יש כאן פרודיה על ז'אנר הפופ המזרחי הים תיכוני. היא הייתה בחורה שמחה – עכשיו היא בוכה, כי הבחור עם כל הדאווין והרוח בוגד בה על שמאל וימין. מוכר לא? גם במוסיקה עשה אופיר כהן שימוש בכל קלישאה, בקצב, בהפקה. ה"משבר" שלה הופך בצורה הכי פשטנית לקצב שמח שמזמין לרחבת הריקודים. אפילו צליל הנשיפה האתני נשמע מיחזור. מה נשאר? ללא הסלסול של עדן אבוטבול, השיר היה מאבד את הטעם האוריינטאלי העסיסי שלו. הבעיה היא שאי אפשר להסתפק בדאנס בעל טעם אוריינטאלי כל כך שבלוני, שיר שאנו מתפתח לשום כיוון, והזמרת נשמעת לגמרי על טייס אוטומטי.

משקר לי בעיניים, משקר לי בעיניים / אתה הבטחת להיות לי אביר החלומות / הייתי בחורה שמחה, איך בגללך אני בוכה .
בלילות לא ישנה/ מי זאת שם בממתינה/ מחכה עד מאחור ואתה על הבר.
משקר  לי בעיניים, יום איתי ויום עם שתיים/ צבע אודם בשפתיים, אין לך בושה/  מכונית עם גג פתוח, כולך דאווין ורוח/    אז כדי לך לנוח, כי בסוף עוד תצער
שנפגשו ברחוב אתה עשית רושם טוב/  . אך מהר קרתה תפנית, השתנית כמו זיקית/
גם החברים שלך, מזהירים אותי מימך/  שכל אחת עם יופי דבש, אתה מכיש כמו נחש/
משקר  לי בעיניים, יום איתי ויום עם שתיים/ צבע אודם בשפתיים, אין לך בושה
מכונית עם גג פתוח, כולך דאווין ורוח  / אז כדי לך לנוח, כי בסוף עוד תצער
משקר  לי בעיניים, יום איתי ויום עם שתיים/ צבע אודם בשפתיים, אין לך בושה
מכונית עם גג פתוח, כולך דאווין ורוח  / אז כדי לך לנוח, אז כדי לך לנוח
משקר  לי בעיניים, יום איתי ויום עם שתיים/ צבע אודם בשפתיים, אין לך בושה
מכונית עם גג פתוח, כולך דאווין ורוח  / אז כדי לך לנוח, כי בסוף עוד תצער