המנעד הגבוה של עדן בן זקן שעובר לאורך האלבום הוא טון כמעט אחיד שמסתלסל באיזו התבכיינות נונסטופ. נכון יש לה את זה. קול נדיר. מה עושים איתו? שוכרים את שירותיהם מתמחים בלהיטי הז'אנר כדי ליצר תמלילים חלולים על אהבה ושברונה.
עדן בן זקן  מוציאה לפועל לפי דרישה – שמחה או עצובה. זה לא רק שהשירים אינם מבטאים אותה, את פנימיותה, אלא שהשירה נשמעת בדרך כלל רגשנות ללא ניואנסים. משאירים את העבודה העיקרית למעבד ולמפיק המוסיקלי לייצר את החפלה המקפיצה  או את המלודרמה העצובה.
"בחור זהב" הוא קלישאת הפקה להרקדת המונים שטוחה  (מילים ולחן: דולב רם ופן חזות / עיבוד והפקה מוזיקלית: יעקב למאי) "כל העיר שלנו" בדואט עם פאר טסי הוא להיט קיץ שמח, מצהלה מנופחת ורועשת, מסחור שבלוני שגרתי בעיבוד מכוון מטרה. מורגש שכותבי הטקסט והמוסיקה חושבים קומבינה של חיוך וחפלה. כנ"ל  "ג'נטלמן" – על אחד שמנסה להתחיל איתה. היא קוראת ג'נטלמן הוא קורא לה ביוטיפול. כל יום איתו מרגיש לה "יום האהבה". בן זקן מאמצת כל מה שהאלופים החדשים בשרבוטי הז'אנר מכתיבים.
באותו אזור נמצא "תזיזו", המנון האסקפיזם, שנועד להיות שיר הנושא של ערוץ הילדים. תזיזו את הגוף כאילו אין מחר כתב אופיר כהן, עוד יצרן קונפקציה של הז'אנר. תחגגו מקרית שמונה ועד אילת. תעופו, תאבדו תחושת זמן.  למה? מה סיבת החגיגות? מה קרה? לא חשוב. תזיזו, תעופו. לא לשאול שאלות, כי לעדן בן זקן אין תשובות. המוסיקה תרקיד. תהיה שמחה גדולה. בתוך עמנו אנו יושבים. מרגישים כאילו אין מחר.
הכתיבו לה שיר אהבה לסלסול יענו עצוב בשיר "כל מה" – "ידעת איך ללב שלי לגשת / לטייל לי קילומטרים בנשמה / עשרים וארבע שעות ביממה". כך כימת בשפה נמוכה דולב רם שיר אהבה, והזמרת שרה כאילו זה בנשמתה בעיבוד שבלוני טיפוסי לז'אנר.
"אף אחד" הוא דוגמא להבעה מעט שונה של מי שמקוננת על בדידות בסיפור אישי של בחורה עממית מתוסכלת. העיבוד לקח את השיר לרגאיי. המילים והלחן הם של הראל סנדרוסי, העיבוד וההפקה המוזיקלית – ינון יהל. "הייתי חוזרת" – הקצב והעיבוד מייצרים בלדת בלוז שונה בהשוואה לשירים אחרים (צל"ש לאלי קשת).
בשיר הנושא "תאמין לי" עדן בן זקן מתבכיינת, שהאיש החדש בחייה אינו מה שהיה הקודם. בשיר משורבטים משפטים סתמיים כמו – "הרגש כל כך יקר/ שהיום כבר לא מוצאים אהבה" או שהיא מקוננת  ש"הדמיון יבוא ויחבק אותי חזק", וגם כאן אני מתקשה להאמין לקשקוש המשורבט הזה ששמו בפיה. לא בטוח שהיא מבינה מה היא שרה.
עדן בן זקן כנראה חושבת, שרגש חזק יותר מכל הגיון טקסטואלי. היא רצה לפני השירים מאנפפת בקולה הגבוה את יגונה של האוהבת, אלא שזה נשמע יבבה עטופה בהפקה בומבסטית, שנועדה לסחוט דמעות מאשר מבע תחושתי אותנטי.  ממשיכה לשמש כלי בידי יוצרים ששמו לעצמם מטרה לנווט אותה לפי דרישת השוק.

שירים: אין לי אותך, תאמין לי, תזיזו, כל מה, ג'נטלמן, כשאתפרק, הייתי חוזרת, בחור מזהב, אף אחד, כל העיר שלנו, בחורף שעבר, בא לי עוד, צוללת

צילומים: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: "כל העיר שלנו" עם פאר טסי