קלילותו הנסבלת של הפיוז'ן האתנו-ים תיכוני, ג'אז היפ הופי של "יד אליהו", הצמד בן דנציג ואילן ארד. לא בטוח שהשיר הראשון יביא אותי למסקנות/ החלטות לגביהם, הגם שאני מברך על כל משב קליל בלילות הקיץ החמים.
הבנאדם בשיחה עם עצמו על עוד אפיזודה של התאהבות במישהי שמקרינה "צניעות ויופי". הכאב שתפס אותו לא מוכן. הוא משנן לעצמו איך לא יפול לבור. כנראה, גם הפעם זה לא ילך.
"יד אליהו" אינם מנסים להפוך את הכאב למלודרמה. למעשה, הם מאוד רחוקים משם. השיר מקרין גרוב שמח, מופק רענן ומהוקצע. שלומי אלון מ"הדג נחש" עטף להם את השיר באריזה צבעונית מרהיבה. אני סקרן לשמוע המשך.
על הבוקר הכאב הזה /תפס אותי לא מוכן /ואני חשבתי שהוא מאחורי / עוד בן אדם / פצוע בקרב
קופץ למים / אחר כך בוכה שנרטב
איך זה שוב / הולך באותו רחוב / ונופל לאותו הבור / כן אמרתי לך כבר פעם / אל תנסה לאהוב / כשאתה שיכור
מהרגע הראשון ידעתי / לא אוכל לוותר / מול הצניעות והיופי / ישר אל תוך עיני / עוד בן אדם בתפקיד מאוהב / דמעות במים לבד /תתמודד עם עכשיו איך זה שוב / הולך באותו רחוב / ונופל לאותו הבור / כן אמרתי לך כבר פעם / אל תנסה לאהוב
כשאתה שיכור / על הבוקר על הבוקר / הכאב הזה כאב הזה / תפס אותי תפס אותי / לא מוכן
