אני זוכר את הריגושים והצימרורים, כשעוזי חיטמן ביצע לראשונה את השיר יחד עם עודד בן חור בפסטיבל הזמר החסידי 1976, שיר שהפך חלק מעולם התפילות המקומי והעולמי. חיטמן מעולם לא היה מוסיקאי של טרנדים. חיבור למקורות היה קיים בו כחלק בלתי נפרד מפלורליזם מוסיקלי. חיטמן ידע לנווט את עצמו כמוסיקאי בין הרוחות החדשות המנשבות בחוזקה לנכסי התרבות המוסיקלית היהודית. גולת הכותרת בסינתזה הזו היה ונשאר "אדון עולם".
המילים – מילים נצחיות מתוך סידור התפילה. אף אחד לא יודע מי כתב. אולי אבן גבירול. אבל עם המנגינה של עוזי חיטמן השיר הפך ישראלי נצחי.
יש מי שחשבו שהשיר הזה יכול להחליף את ההמנון אם מחפשים תחליף ל"נפש יהודי הומיה", שלא להעליב את הלא יהודים בתוכנו.
אך על אף שאינו לחן מסורתי הוא משולב לעיתים בתפילה בקהילות יהודיות בארץ ובעולם. השיר קיבל עוצמות של הימנון המקובל על חילוניים כדתיים. מלודית וקצבית יש בו התפתחות מפתיעה המעצימה את התפתחות השירה, ומקנה לשפה המקראית גרוב מודרני.
*** אֲדוֹן עוֹלָם הוא פיוט המופיע בסידורי רבות מקהילות ישראל בטרם תפילת שחרית. המשקל הערבי מחזק את ההשערה ששיר זה חובר בימי הביניים, וסביר שנכתב בספרד או באיטליה. המחבר אינו ידוע, וחלק מהאחרונים ייחסוהו לרב שרירא גאון, לרב האי גאון, או לרב שלמה אבן גבירול.
עוזי חיטמן אדון עולם
אדון עולם אשר מלך/ בטרם כל יציר נברא
לעת נעשה בחפצו כל/ אזי מלך שמו נקרא.
ואחרי ככלות הכל/ לבדו ימלוך נורא
והוא היה, והוא הווה/ והוא יהיה בתפארה
והוא אחד ואין שני/ להמשילו להחבירה.
בלי ראשית בלי תכלית/ ולו העוז והמשרה.
והוא אלי וחי גואלי/ וצור חבלי בעת צרה.
והוא נסי ומנוסי/ מנת כוסי ביום אקרא
