צודק. למי יש כוח לעוד דייט. סיפור של תסריט מוכר ומבאס. שגרת השיעמום והדחייה. ריטואל ללא הפי אנד. היה לי נחמד אבל זה לא מתאים. "אוֹתָן מִלִּים, בַּחוּרָה שׁוֹנָה/ אוֹתָהּ תְּמוּנָה וְאֵין לִי חֵשֶׁק/ לָשׂוּם סוּג שֶׁל רֵאָיוֹן עֲבוֹדָה", שר עופר קולקר בטון נוגה. יש אלטרנטיבה אולטימטיבית – לפגוש את שתהיה אשתו "פִּתְאוֹם בַּמַכּוֹלֶת אוֹ בַּשְׂדֵרָה". אל תצפה שהאהבה הגדולה תצמח מדייט. הסיכויים שואפים לאפס. קולקר מספר את מה שעובר לו בראש. צליל פסנתר מעטר את ההגיג בתחילתו. המנגינה הפשוטה והקצב איטי משרתים את הנרטיב בבהירות. גם צליל הצ'לו של הדס קליינמן – במקומו. עופר קולקר אינו מתיימר ליותר מאשר האמירה הזו. לא הכל על מי מנוחות. לא הכל נונשלנט. "את אשתי אני אכיר בטעות", מושר בהתרגשות, לקראת סיום. לא נכתבה כאן יצירת השנה, אבל יש משהו אותנטי במבע הטבעי של קולקר.
אֵין לִי כּוֹחַ לַדֵּיְטִים/ אוֹתָן מִלִּים, בַּחוּרָה שׁוֹנָה/ אוֹתָהּ תְּמוּנָה וְאֵין לִי חֵשֶׁק/ לָשׂוּם סוּג שֶׁל רֵאָיוֹן עֲבוֹדָה.
אֶת אִשְׁתִּי אֲנִי אַכִּיר בְּטָעוּת – בְּוַודָּאוּת. אֵין לִי כֹּחַ לְטֶלֵפוֹנִים/ שׁוּב מִתְקַשֵּׁר , אַתְּ לֹא עוֹנָה.
אֲנִי חוֹלֵם עַל פְּגִישָׁה פְּשׁוּטָה/ פִּתְאוֹם בַּמַכּוֹלֶת אוֹ בַּשְׂדֵרָה.
אֶת אִשְׁתִּי אֲנִי אַכִּיר בְּטָעוּת – בְּוַודָּאוּת.
אַל תַּעֲשִׂי לִי עֵינַיִים שֶׁל בַּמְבִּי/ אֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרוֹא, אֲנִי לֹא יֶלֶד קָטָן/ רוֹצֶה לְהַאֲמִין שֵׁישׁ לִי כְּתוֹבֶת,
אֲנִי אֶמְצָא אוֹתָך/ אֲנִי אֶמְצָא – אֶת אִשְׁתִּי אֲנִי אַכִּיר בְּטָעוּת/ אוּלַי זֹאת אתָ – בְּוַודָּאוּת/ שׁוּלְחָן הנִיתּוּחִים יִישָּׁאֵר לְבַד
אֲנִי לֹא עוֹלֶה עָלָיו בִּשְׁבִיל אַף אַחַת