השיר שמסיים את "שעון חורף", אלבומו השני של עידו רצון, הגיע עם שני קליפים, יוזמה די נדירה המעידה על היחס המיוחד שיש ליוצר לשיר הזה. רצון מגיש אותו ברגישות ובהתרגשות. השיר הוא ניסיון לברר מהות של דברים שהתרחשו בחייו. ראיית המציאות בצורה מפוכחת אינה מיטיבה את מצב הרוח, שלפי טון שירתו – מדוכדך. יום אחד, כשיאזור אומץ, ישחזר את רוח הילדות שלו, שמתאפיינת בתעוזה ובחופש לעשות מה-בראש. ה"חיים השניים" הם החיים העכשוויים, מעין התאמה לנורמות החיים, אינם מביאים אותך למקום שבו רצית להיות. . הזקנה תעלה שאלות נוספות על מהות חייך, אבל לא תביא תובנות – לגבי מה שלא התממש בחיים ("לא ברחנו יחד"), כפי שבפרספקטיבה כן התממש פעם בילדות. העצב שעידו רצון מביע בשיר במנגינה קסומה – הוא על מה שלא התממש. בינתיים, ניסיון למצוא אור קטן בקצה המנהרה – לנסות ללכת ביחד, לא לבד.
הקצב בפתיחה מעלה את רצון למסלול אפלולי-נוגה. הביצוע כביכול מאופק, אבל שברון הקול הלוחש בחיל ורעדה – מכיל את עומק התחושה. ההפקה האקוסטית המדודה הולכת עם רצון עקב בצד אגודל, מעניקה לו את האווירה כדי להביע את ההרגשה בצורה הכי אותנטית.
קליפים: תמר טל
יום אחד כשאהיה גדול/ אפליג לי בסירת מפרש/ אל מה שפעם היו לי החיים/ ואברר איך התהפכה לי הסירה/ ואיך נלחמתי בגלים/ ואיך בראתי לי חיים שניים
יחד/ בוא נלך ביחד/ בוא ננשום ביחד/ לא לבד
יום אחד כשאהיה זקן/ אשב בשקט ואחשוב/ איפה אתה היום/ ומה היה חיים ומה חלום
ואז ברגע שאלך/ הלב שלי ירגיש דועך/ ואתעצב על כל אותם ימים/ שלא ברחנו יחד
"יום אחד" – צילום בהופעה
"יום אחד" – צולם מרכבת בהרי יוון
