עידו רצון - שעון חורף

שעון חורף

עידו רצון

מילים ולחן: עידו רצון הפקה מוסיקלית: מתן ספנסר ואורי רוסו
4.5/5

עד כמה עמוקה יכולה להגיע הבעת כאב? הפסוק מבראשית,  שעידו רצון עושה בו שימוש, אומר: "בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על-פני תהום, ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ויאמר אלוהים, יהי אור ויהי-אור" אין אור בשיר של רצון. השמש יורד, השולחן שחור, יש חושך ובולען גדול כמו בירידה לים המלח שנפער בלב.
מה קרה? "כי לא היה/ מה שפיללנו לנו". למה פיללנו? על כך השיר אינו עונה, ואין לך אלא לקבל את  החסר באמצעות המוסיקה, שמגיעה בקול גבוה מקונן ממקומות עמוקים, כדי להבין שרצון מתכוון למה שהוא חש.
השיר נפתח במהלך נוגה. הנרטיב מסופר במנגינה ספוגת צער מרטיטה, בטון  מקונן. ההפקה המוסיקלית אינה משאירה מקום לספק: היא משתתפת בצערו העמוק בצליל אווירה חורפי קודר המצטרף למועקת המזמר. עידו רצון נחשף באחד משירי הכאב והבדידות היפים ששמעתי. תשאלו מה יפה בהבעת כאב?  רצון מעניק לכאב צורה בקווים מוסיקליים הכי קרובים לתחושתו, וזה נוגע, מגיע, מחלחל. הקליפ של תמר טל מעניק לו עוצמות ויזואליות ייחודיות.

שולחן האוכל העגול שחור/ שש וארבעים שעון חורף/ אני יושב סביבו/ מכל מקום אין אף אחד מולי/ והשמש יורד/ והלב שלי פוחד/ וחושך על פני תהום/ ואני הולך לישון וקם/ הולך וקם/ הולך וקם
כי לא היה/ מה שפיללנו לנו
בולען גדול נפער לי בליבי/ כמו בירידות אל ים המוות/ נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת/ גדול מזה כבר אי אפשר לספוג/ והידיים הפתוחות כבר מתכווצות/ כמו הילד שרק  עכשיו נולד/ ודם על לחייו כשעתידו נחרץ/ ורחש הגלים בקונכייה שאין דייר בה/ וגם הים לא בה
כי לא היה/ מה שפיללנו לנו

בימוי קליפ: תמר טל צילום והפקת קליפ: חגי הירשפלד

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. זמר ויוצר מדהים ,מרגש ,כנה ,חשוף שנוגע בכל נים בלב. מחכה לדיסק שייצא ושומעת את השיר הזה בריפיט ומתרגשת כל פעם מחדש.אין כמוהו.

  2. נפש ייחודית ושובה נחשפת בשיר הזה בצורה טוטאלית לחלוטין, קשה להחזיק את עצמך ולא להישאב אל תוך מעמקי הכאב היפה הזה.

  3. שיר מופלא. מילים מופלאות ולא מתחנפות. כל רגע בשיר מכניס אותך אל תוך סיפור עמוק כואב ועם זאת מציג נצנוץ של תקווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן