על העטיפה – עיניים ירוקות, כובע חאקי, מבט קשיח. מה מסתתר מאחורי? התמונה השנייה מרככת – במיוחד הנעליים הוורודות, מה שחובר לקול מתבכיין של ההרוס מליגת המתייפחים בלילה. מה קרה? זה לא שהיא אכזבה אותו. הוא אכזב אותה. זה הוא המסכון המתדפק על "שעריה" (קצת תנכ"ית לא יזיק) ושר לה "אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת/ מפחדת לספר מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת". הכותב עשה שימוש במניפולציה פסיכולוגית – הוא יודע שהוא פגע בה, אבל למעשה מה שהוא מבקש להבליט – שהפגיעה בו יותר קשה – "תביני אני פצוע בלעדייך", וזה כל כך טיפוסי לטקסט השוביניסטי בז'אנר הים תיכוני: כאילו משתתף בצערה, אבל מרחם על עצמו.
מוסיקה: אסף צרויה, מוסיקאי מוכשר בתעשיית הז'אנר, עלה על עידן בקשי, יפיוף (דוגמן) בעל מנעד ליגת על שמסלסל את השיר יפה מאוד מסולם נמוך ורך עד לפסגת הרגש. המנגינה – מסלול מיינסטרים ראשי. ההפקה המוסיקלית אף היא סוג של מניפולציה מקצועית ממדרגה ראשונה המחברת בין פופ אלקטרוני לצליל ערבי כולל אקורד פסנתר מפתיע בסיום. בעיה: יש כל כך הרבה קולות מסתלסלים יפים בז'אנר הזה.
נ.ב. הקליפ – יותר סתמי מסתמי.
נכון ..אני יודע שאיכזבתי/ שלא הייתי היום/ לומד לחיות פה בלעדיך/ סגרת שוב את ליבך ואיך אבוא /
בשערייך עוד, חולם ששוב תבואי לחבק/ שתגידי לי שהכל יהיה בסדר/ וימים טובים יגיעו ואשוב קצת לחייך/ עד אור הבוקר ..
לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת/ לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת
נכון .. אני יודע שפגעתי שהשתנתי היום/ תביני אני פצוע בלעדיך/ את סגרת לי את ליבך/ ואיך אבוא בשערייך עוד / חולם ששוב תבואי לחבק / שתגידי לי שהכל יהיה בסדר/ וימים טובים יגיעו ואשוב קצת לחייך/ ונצחק כמו שהיינו עד אור הבוקר
לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת/ לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת
לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת/ לא אל תוותרי ילדה/ את נלחמת בעצמך שאת מפחדת/ לספר לי מה את מרגישה/ האם את עוד אוהבת/האם את עוד אוהבת ..
