בזמן האחרון

עידן עמדי

אן.אם.סי
4.5/5

בפתח ספרון הדיסק כותב עידן עמדי: "אני לא מבטיח הרבה, רק את האמת". אחרי 11 שירים אני מאשר: לא בלוף. יש כאן אמת של יוצר וזמר שפיו וליבו שווים. אמת מתחילה ממקום של תהייה ותעייה כמעט על כל מה שהוא ומה שסובב אותו – זמן, אלהים, יחסים. מכאן נובעים השירים הכמו פילוסופיים של עידן עמדי – שאלות מהות על עצמו כאדם, כיוצר, כאיש במה, כחבר, כאוהב. מנין בא ולאן פניו.
הצלילים אינם משקרים. הגדירו אותו פופ מיינסטרים, כאילו כדי להמעיט מאיכויותיו. הגדרות אינן משנות. הגדרות הן עניין של דימוי. עידן עמדי אינו עוסק בדימוי או חושב איך לשמח אנשים. הוא יוצא מתוך עצמו, מהסיפורים שיש לו לספר על עצמו, ורק הוא יודע  לספר ולשיר אותם, כדי שהם יישמעו בבואה שלו.
האלבום הוא השתקפות יפה, נוגעת ומגיעה של עידן עמדי בכל מרכיב – מילים, לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית עשירה. שמעתי לפני כן ארבעה סינגלים. חמישה השירים הנוספים מצטרפים לאותה מגמה של יוצר אותנטי, שמצליח לתרגם מחשבות ותחושות למנגינות מחלחלות. הגוונים – מפולק קלטי, ים תיכוני, פופ גם נגיעת רוק ("המעיין") תמהיל אקוסטי חשמלי עם עיטורים אתניים.
גם בצלילים הקצביים ה"אופטימיים" – יש אמת. בשיר כ"דברים יפים לראות", מעלה עידן עמדי התלבטות בין הראיה הפסימית שלו נוכח אירועים טראומטיים (מלחמה) המתרחשים בחוץ, להשלמה האופטימית שלה – שיש להמשיך לזרום, לחיות כי "יש עוד דברים יפים לראות". אז כן, הייתה אפשרות לבחור במקצב איטי, במנגינה נוגה, בהבעה דרמטית, שתדגיש את ההיבט הספקני, אבל עמדי העדיף לשלוח את השיר הזה לרחבת הריקודים. להבליט את האופטימיות במוסיקה ריקודית מהירה שמבשרת המשכיות, ורואה את הטוב שבחיים, מאשר בצלילים מלנכוליים המשקיעים בתוגה שלו. הבחירה בצליל הזה נשמעת דווקא מיוחדת. ועדיין יש בטון של עמדי משהו שמשדר עצבות, שנמצאת במהות הבסיסית שלו, גם כשהשיר אינו ממש דאנס חגיגי, שאפשר לחגוג עליו בגדול.
ב"נגמר" עמדי מעמיד מראה עצמית– פילוסופית. מה בין מחיאות כפיים לגיבור במדים לכוכב על הבמה. המסקנה היא – גם על הבמה, המשדרת כביכול בידור, עדין חשים "בין המילים" בכאב של החייל במדים, שזכה במחיאות כפיים על היותו הגיבור המגן על העם שבתוכו הוא יושב. "נגמר" הוא כמובן עניין יחסי. שום דבר למעשה לא ממש נגמר – גם המציאות הפוליטית מוכיחה שעדיין לא הגענו אל הנחלה.
עמדי מעדיף את האוריינטציה הפולק-אקוסטית, שתאיר את הסיפור שלו בקווי המתאר המלודיים היפים שלו. הוא כאן סטורי טלר שמשדר מחשבותיו בליווי מעודן של פסנתר וגיטרות ובעיבוד, שאינו כופה את עצמו. השירה שלו מגיעה מתוך השלמה עם המציאות, אבל יש בה גם תום רומנטי שובה לב.
הטון המלנכולי-רומנטי הזה שהוא תרשים של נפש שרה. לא סלסול במקום שירה, אלא סלסול מדוד, לא פחות ולא יותר.זה צליל הלב, לא צליל מיתרי הגרון בלבד. אלמנט התפילה גם אם אינו דתי ("כשכל זה יקרה") וכמובן המנגינות המקסימות שרושמות נכונה את התחושות.
וכבר כתבתי ואחזור על הדברים: גם במתקתק-נוגה-רגשני-מרגש הזה יש אמת. אצל עידן עמדי אין פוזה. הוא אינו זמר של מניירה, ולא דבק בו גרגיר של מסחור. יש לו את זה. את המנגינה המלודית ללא עוררין, הסנטימנטליות ללא ויכוחים, התחושתיות ללא לבטים, האישיות שאינה משקרת.

שירים: נגמר, בזמן האחרון, אז, משום מה, גם וגם, המעיין, תמיד היה אותך, דב

רים יפים לראות, ממשיך לצעוד, כשכל זה יקרה, יהיה לנו טוב. 

עיבודים: עידן עמדי, איתמר מאירי, איתן רז

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

8 תגובות

  1. את הביקורת, כל כך נכון ומדוייק וזה נדיר לצערי שהמבקר באמת שם לב ורואה את הכל, מדהים כמה אני מזדהה עם כל משפט בביקורת.

  2. הבן אדם הכי פשוט ואמיתי שיצא לי לפגוש ולהכיר.
    זאת זכות וגאווה ענקית שיש לנו זמר ויוצר כזה מוכשר פה!!
    הרבה בהצלחה,אוהבים אותך

  3. באמת שאין לי כבר מילים על הבחור המוכשר הזה שהאמת שלו חודרת קרביים ומחלחלת לנשמה, הוא לא משקר לא רק במילים אלא גם בשירה שהיא לגמרי נטולת מניירות והכי אוטנטית שיש, והמנגינות מלאות קסם שכאילו נכתבו מתוך/ביחד עם המילים ומשלימות את הכל לעונג צרוף, תענוג של דיסק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן