הוא שר האהבה שלו אליה לעומת כל כל מה שמתרחש מסביב. אנשים סגורים בעצמם, קרים. עידן עמדי מבקש לפחות את האהובה להישאר כמו שהיא. לא "להחביא את הלב".
עמדי יוצא לכביש לספר תחושות. רומנטי ,טיפה פיוטי פילוסופי ("הזמן מטפטף מהחלון", "השמים נשארים"), מגניב לאהובה קמצוץ ביקורת על מה ששומעים מהזמרים ברדיו כדי שלא "תחביא את הלב שלה כמותם". ההקבלה מאולצת, אפילו סתמית. כולה רצה לומר לה: תיישרי אלי מבט. אני רוצה לדעת שאת איתי. הייתי אומר לעמדי: עזוב אותך מהזמרים ברדיו, זה יוצא מכליל ושטחי. גם ה"געגוע לבני אדם בלי מסיכות" הוא אילוץ האקטואליה ולא משהו קוהרנטי. הטקסט, בלשון של מורים, מקבל עובר מינוס.
המנגינה, הטון כמו גם העיבוד הם עידן עמדי טיפוסי. כלומר: המלודיות הצנועה הכובשת, הטון האפרורי האותנטי, הסלסול האינטימי המשדר אמת, צליל הגיטרה הפריך. זה עידן עמדי! אז גם אם הטקסט המושר אינו כליל השלמות, עדיין זה היוצר זמר ששר תחושות אמת, שאפילו מצליחות לחלחל.
עידן עמדי תסתכלי לי בעיניים במאי: מתן זמיר מפיק: עומרי מארי צלם ראשי: אליה ספינופולוס
עכשיו הכל נראה אחרת/ תלבשי ארוך אם את הולכת,
בחוץ האנשים סגורים בעצמם/ הפכו קרים, אני לא יודע למה בדיוק,
הנעתי את הרכב/ סחטתי את דוושת הדלק, ממהר..
תראי, הזמן פה מטפטף מהחלון/ הכל חולף, בסוף רק השמיים נשארים.
אם אנחנו כאן/ ואם עוד רגע זה עובר/ אם העולם קצת השתגע/ מתנדנד על הקצה..
אם אנחנו כאן/ בין דמיון לאמיתי/ תסתכלי לי בעיניים/ שאדע שאת איתי.
אז בחרתי להמשיך לנוע/ אני אחד שחי מגעגוע/ כבר לא זוכר למה.. אולי לבני אדם בלי מסיכות.
אל תתחפשי, הכי יפה לך ככה/ בדיוק/ הזמרים שלך ברדיו/ מריצים מילים, שבויים/ בים הפלסטיק שנשפך פה.
אל תחביאי את הלב שלך כמותם אהובתי/ לב פועם הוא רמז שאנחנו בחיים.
אם אנחנו כאן/ ואם עוד רגע זה עובר/ אם העולם קצת השתגע/ מתנדנד על הקצה..
אם אנחנו כאן/ בין דמיון לאמיתי/ תסתכלי לי בעיניים/ שאדע שאת איתי.
