יאללה נשליך הכל. נשליך את הכעסים, המלחמות, ההרהורים, השקרים. , ננטרל את עצמנו. מה זה? לחיות בחלל ריק? מה פרץ השחרור הזה?  דווקא בפתיחה של השיר יש משפט מדהים – ש"כולנו קצת אבודים", אבל איכשהו יודעים להשכיח – רוקדים, לוגמים מהיין. אבל אז באה העצה הישראלית הטיפוסית – עזוב אותך מצרות. תשליך הכל, אחי.אל תתמודד, תשליך את הבעיות. .
האם עמדי התכוון לביקורת על "האחים" המקומיים שממליצים על בריחה מהחיים? – לפי השיר – אני בספק. השיר אינו יורד על אווירת הכלום. הוא אומר- יאללה, שחק אותה כאילו שומדבר לא קרה. תשליך, אחי, את הכל למים ולשמיים. ומה האלטרנטיבה?
אולי עמדי בכל זאת מתכוון לחיים בחאפלה, נתק מוחלט מהמציאות. במוסיקה, במיוחד בעיבוד הים-תיכוני יש סממנים לאווירה הזו, למרות שהמנגינה אינה בדיוק השטאנץ. עמדי מצרף קולו לאווירת השמח. זה בסדר. לפי העיבוד, יהיה להיט מיינסטרים סטנדרטי שיצלח גלי הרדיו המקומי. מה מעבר? מי צריך מעבר? זוהי מהותו של מוסיקת המוכתבת ע"י הזרם המרכזי – הוא נעה בנתיבה, חיה בשלום את חייה, ולעולם אינה פורצת דרך.

לבד, בין המון אנשים/ שמוחאים לעצמם כפיים,/ זה כנראה מדבק מאחד לשני,/ רוקדים, כולנו קצת אבודים/ לוגמים עוד טיפה מהיין/ זה משכיח את הכאבים
פזמון:זוכר אחי לוחש לי,/ "תשליך את כל הניסיונות,/ תשליך את כל הכעסים,/ אל המים..
תשליך את המלחמות,/ תשליך את כל ההרהורים,/ אל השמיים../ תשליך את כל השקרים,
תשליך אחי, תשליך"
בצד, קל יותר להציץ,/ על הדברים שדילגו מעלינו,/ מהר אני בורח,/ פתאום זה מפחיד,/ למכונית, אין לי ממש יעדים,/ אני נוסע ברדיו שומע,/ עוד שיר שהלילה מזכיר
פזמון: את אחי אומר לי,/ "תשליך את כל הניסיונות,/ תשליך את כל הכעסים,/ אל המים..
תשליך את המלחמות,/ תשליך את כל ההרהורים,/ אל השמיים../ תשליך את כל השקרים,
תשליך, אחי תשליך"
בים, החושך ואני,/ צופים על הגלים, בינתיים,/ השעה כבר אחת ועשרים,/ בוכים….
פזמון: מרחוק אחי צועק לי,/ "תשליך את כל הניסיונות,/ תשליך את כל הכעסים,
אל המים../ תשליך את המלחמות,/ תשליך את כל ההרהורים,/ אל השמיים../ תשליך את כל השקרים