עזבו קורונה, משבר כלכלי, מיליון מובטלים. תנו לעידן רייכל ולסתיו בגר להשתעשע. השיר הזה לא יגיע לכיכרות. לכל היותר – יפנק את הנוהג בכביש הראשי המפוקק. יעלה חיוך קטן, למרות שהוא שיר עצוב.
מה יש להם מהבחורה הספק מדוכאת, זו הילדה הקטנה מהשכונה שלא מצאה את האחד? אין כאן דמעות. יש שמחה. יש חיוך של היוצרים. שירת השכונה שמתעניינת בגורלה של המבואסת. סיפור העם הוא אמצעי. חשוב יותר: נעשה שמח על חשבונה של המסכנה, שאפילו אינה מחייכת.
שיחקו המוסיקאים לפנינו. יצא פולקלור ים תיכוני קליל משקל. התזמור מעניק לשיר רוח מזרחית גבית רעננה. יצא "תרגיל" מוסיקלי נחמד, שמן הסתם לא יכנס לפנתיאון של המוסיקה הישראלית, גם לא לרשימת עשרת השירים החשובים של עידן רייכל.
למה ככה עצובה, בלילות לא ישנה
כל היום במחשבות והלב לא יכול לשכוח
משהיית ילדה קטנה אז אצלנו בשכונה
מסתובבת ברחובות/ כולם שואלים מה יש לה זאתי
אולי, אולי, אולי/ אולי תחייכי/ מה יש לך/ אולי, אולי
שנים עפות/ חיכית שאחד יבוא/ ללכת איתו חזק
אחד שירים לך/ שנים עפות/ חיכית שאחד יבוא
ללכת איתו חזק/ אחד שירים לך