יש שירים שצריכים להישאר בחלקתם המקורית, שחותם הביצוע הראשוני שלהם הוא שמכניסם לפנתיאון של המוסיקה, יהיה הז'אנר אשר יהיה. "עיר של קיץ" של ברי סחרוף הוא מהסוג האולטימטיבי הזה. גרסתו – סופית בהחלט. אין צורך בקאברים, אלא אם כן ישכנעו אותך באינטרפרטציה שלוקחת את השיר למקומות בלתי צפויים, מפתיעים, פותחת אותו להוויה צלילית שמעניקה לפרספקטיבה אחרת, מיוחדת. יערה שאוליאן וטל פלורה אתגרו את עצמן, והתוצאה מלאת השראה, יותר ממפתיעה.
מיכה שטרית כתב על בריחה מהארץ, שנגרמת מתחושת חוסר סיפוק ואי נחת, חיים על הקצה, באקלים ישראלי מעיק, בלי אביב ובלי סתיו. התנאי לחזרה לארץ – מלחמה. זו אירוניה על רקע מציאות: ישראליים שעזבו את הארץ, חוזרים אליה כמו אוהב אל אהובה רק כשפורצת מלחמה, כאילו המלחמה היא התנאי ה"חיובי" שמחזיר אותם. הדיסוננס: אהבה יכולה להתקיים על רקע מלחמה. לא מדובר דווקא בחזרה קונקרטית מגלות, אלא חזרה לחיק האהבה, שהיא הבית. ואם ללכת עוד צעד קדימה: החברה הישראלית טובה יותר בזמן מלחמה. פתאום, כולם חוזרים פיזית ורוחנית.
המשמעות האירונית של הטקסט התעצמה ע"י המוסיקה האפלה, העיבוד הסהרורי והביצוע המאופק של ברי סחרוף. האיפוק הוא שטען את השיר בעוצמה דרמטית, הגיטרות, הקצב והקול יצרו שכבת שהעצימה את המילים. ללא ספק – משיריו הטובים ביותר, טבועים חזק בחותמו.
הגרסה של שאוליאן את פלורה מוציאה אותו למסלול אחר – לא אורבני אפל אלא חלומי עטוף בגוון אמביינט אלקטרוני מהדהד של סינתיסייזרים, כשצליל הגיטרות של המקור נשמע מסומפל בריחוק כמו עולה מן האוב.
השתיים הוציאו את הנרטיב מהביבים של העיר המאיימת והכניסו אותו לאזור עזוב, נוגה, מתאים לריקנות האורבנית בתקופת המגיפה – בקול הגבוה-מהורהר של שאוליאן. האינטרפרטציה – מיוחדת, מתחברת לקונטקסט של פנטזיה והזיה. האם זו היתה כוונת היוצרים? לא בטוח, אבל אין ספק כי יש כאן פרשנות יצירתית לגיטימית שמייצרת מוסיקה קסומה.
ימים של קיץ או חורף בלי אביב ובלי סתיו
אנ'לא חוזר אלייך זה הסוף זו התחלה
רק מלחמה אם תבוא תחזיר אותנו הביתה
כמו אהוב לאהובה
כמו אחרי מלחמה אם תבוא אם תבוא
ועכשיו לאכול לשתות מהיין
אחר כך לרקוד ונעלה אלי הבית
ועכשיו לצעוק ואחר כך ליפול
ליפול בשקט ליפול בזרועותיך
והעיר עיר של קיץ בתל אביב אין סתיו
הכל חוזר אלייך גם סוף גם התחלה
רק מלחמה אם תבוא תחזיר אותנו הביתה
כמו אהוב לאהובה כמו אחרי מלחמה
אם תבוא אם תבוא
ועכשיו לאכול…
