עמית אבני תייר

עמית אבני – תייר

עמית אבני עומד מאחורי הצעיר המנוכר והמבואס מהחיים, אבל המוסיקה מתחבבת בקלות, עוברת לידך כמשב חמים אך אינה גורמת הזדהות עגמומית

מילים – עמית אבני לחן – עמית אבני, אמיר שדה ובן מאור עיבוד, הפקה מוזיקלית ומיקס – בן מאור ואמיר שדה
3.5/5

הצעיר המנוכר והמבואס מהחיים הוא דמות נפוצה בתרבות ובמציאות החברתית של ימינו, ולעיתים הוא משקף תופעות נפשיות ופסיכולוגיות עמוקות. המונחים “מנוכר” ו”מבואס” משקפים תחושת ניתוק והיעדר סיפוק מהחיים, והם עשויים להצביע על קשת רחבה של בעיות רגשיות ופסיכולוגיות שמאפיינות בעיקר צעירים בחברה המודרנית. מדובר בפער בין הציפיות שהיו  לגבי החיים הבוגרים (כמו חופש, עצמאות או סיפוק) לבין המציאות שבה  נתקלים – עבודה שוחקת, שגרה, ניתוק.  התחושה שהחיים לא מספקים את מה שציפית מהם יכולה להוביל לניכור כלפי החברה והחיים עצמם.
עמית אבני אינו נשמע מבואס עד עמקי נשמתו. המוסיקה שבה הוא מציג את הנרטיב הזה מתחבבת בקלות, עוברת לידך כמשב חמים אך אינה גורמת הזדהות עגמומית. גם אם קולו נשמע נוגה משהו, אין כאן תחושת צער, דכדוך או תסכול. המוסיקה קלילה, מזיזה, מאירת פנים, או במילים פשוטות – פופ ידידותי ומרגיע למאזין ולמשתמש, מבנה, עיבוד והפקה אפקטיביים. מי שיגיד – גם אם פספס את התובנה – המוסיקה מעידה כי הוא לא שורף את היום שלו בלבהות.

עמית אבני תייר בימוי ועריכה – שגיב ליברה צילום – מיכאל גליקמן

לקום לעוד בוקר לחיים של מישהו אחר/ לשתות את אותו קפה שמזמן כבר לא עוזר
אני עייף 24/7 וישנתי כל אתמול/ ולא הכנסתי כלום לפה אבל לא בא לי לאכול
אני תייר בחיים שלי, שכחתי איך לחזור/ אני תייר והמדים שלי הם מתחילים לסגור
כי הבית אותו בית הקירות אותם קירות/ זה רק אני מחזיק גפרור
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט
אנלא זוכר איך מדברים עם אנשים/ אני פותח את הפה ולא יוצאות לי המילים
אני מספר רק כדי שלא יגיעו מבטים/ קיבלתי כסף לטיפול אבל לא בא לי ניחומים
אני תייר בחיים שלי, שכחתי איך לחזור/ אני תייר והימים שלי הם נצבעו אפור
כי הבית אותו בית הקירות אותם קירות/ זה רק אני מחזיק גפרור
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט
לא צריך לחפש אל תדאג נגיע שוב/ כי שכחנו מה זה בית אבל נגן על הישוב
אל תדאג לנו ללב אז מה אם הוא מלא סדקים
נבנה סביבו חומת מגן של הכחשות וריחוקים
אני תייר בחיים שלי, שכחתי איך לחזור/ כי העולם התקדם אני נשארתי מאחור
כי הבית אותו בית הקירות אותם קירות/ זה רק אני מחזיק גפרור
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט
שורף את היום שלי בלבהות/ שורף את הלילה בלבעוט

 

עמית אבני אינסטגרם

share

0 אהבו את זה

share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן