מה רוצה עמרי ויטיס מחיינו? מה הסיפור שלו? שנרד למהות "המוח המרושע" שלו? שנבין את מהות "הצליל המגעיל"? ומהו "המופע הבודד" שעליו הוא מדבר? ולמה "החיוך הפלסטי" וממה הוא נשבר? נו טוב, המאזין צריך לפעמים להפוך פסיכולוג של בין השורות, כי הטקסט המתוסבך לא ממש מבהיר מהות התסכול שעובר על הכותב.
בשירה מנסה ויטיס לייצר דרמה. המוסיקה היא רוק מהזן המשובח, מנגינה שניזונה מעיבוד גיטרות טוב, הפקה דחוסה וסאונד מהוקצע המסייעים לשדר תחושת "הלב הבוער" שעוברת על היוצר-זמר. ויטיס מכניס את המאזין לערפל, אבל מצד שני מצליח לייצר תוכן רגשי הנטען בצליל רוק משובח.
I got this nasty sound in my head now
It’s gonna blow your mind I’m better than before
I look you in the eye don’t look away now
Transfixed and hypnotized I’m gonna turn you on
I”ve been around for far too long you know
Facing the crowd another lonely show
My heart is burning out hey here we go
I got a nasty mind I just can’t help it
I will do you no harm I like to explore
I got this plastic smile on my face now
I think I’m breaking down now, breaking down…
I”ve been around for far too long you know
Facing the crowd another lonely show
My heart is burning out hey here we go