ניסיתי לרדת לכוונת הכותב: מצד אחד הוא סובל (כאב) מצד אחר אוהב (הלב יכול) במונחים פסיכולוגיים – מאזוכיזם. בהומור עממי – פולניה. לפי השיר גם אין סיכוי שמשהו ישתנה. – "זה כמו ללכת על המים". כלומר – כמו אצל ישו – אולי האמונה תציל. מה הבעיה? האם עמרי נובל כותב על משבר אהבה, אולי על כאב שנגרם לו מהמקום בו הוא חי ("אין כאן כלום חוץ מכאב לב"). אם יש כאן איזושהי מחאה – היא מאוד מרומזת. אם הטקסט לא קידם אותי לתובנות, הצלילים יותר משכנעים. טעונים בתוכן אמוציונאלי, המנגינה, הקצב, הנגינה והשירה חוברים לשיר רוק חזק. פתאום, הטקסט מקבל עוצמה שאינה קיימת בו שחור על לבן, נטען בצלילים שמשדרים עומק. אם רוק בעברית – יש כאן הרכב שיודע מאין הוא מגיע ולאן הוא הולך.
האצילים: אבי לוי (חשמלית מובילה), יניב שטיינברג (בס), רומן אלקין (תופים), שי הר ציון – קלידים
אין כאן כלום חוץ מכאב לב/ נשארתי לכבות את האור/ נגיד מה שנגיד זה אף פעם לא יהיה גדול יותר
כי אין כאן כלום חוץ מכאב/ אבל הלב שלי יכול, הלב שלי יכול
זה כמו ללכת על המים/ רק עם אמונה/ זה כמו לעוף בשמיים/ בהינף כף ידך
זה כמו לנשום תחת מים/ שאיפה עמוקה
אין כאן כלום חוץ מכאב לב/ הרגשתי אותו מקרוב,/ נראה מה שנראה זה אף פעם לא יהיה יפה יותר
כי אין כאן כלום חוץ מכאב, לב/ אבל הלב שלי גדול, הלב שלי גדול
זה כמו ללכת על המים/ רק עם אמונה/ זה כמו לעוף בשמיים,
בהינף כף ידך/ זה כמו לנשום תחת מים/ שאיפה עמוקה