מלנכוליית האהבה של ענבל ביבי לובשת ביט EDM, שמוליך אותה אל הרחבות. מה הסיפור שלה? עזב אותה, עזבה אותו? אל תחפשו הגיון ואמינות בשרבוט, כי מצד אחד "מה שהיה לנו בשבילי מת" ומצד אחר "אתה עוד זורם אצלי בוריד" ולמה הוא צריך להישבע להגיד לה את כל האמת, אם מבחינתה הוא פאסה. המשרבטים לא שמים לב למהמורות ההיגיון הללו, אבל הם הם שמורידים מהאמינות והאותנטיות של השיר. גם השרבוב של שפה עכשווית כמו "הלב שלי בכאפות" נשמע מאולץ ולא קוהרנטי. כנ"ל "אתה עוד זורם אצלי בוריד", גם כאן קלישאה שחוקה שמתכתבת עם התמכרות.
מוסיקה: הקול המתבכיין של ביבי הוא סוג של מניירה בפופ העכשווי. לאורך השיר היא מחליפה לצבעים שונים – עד זעקה. המבנה מחושב היטב – מכוונן ללהיט קליט. הטון האפלולי המדוכדך של תחילת השיר הופך לדאנס מרקיד בהמשך. גם כאן אני מזהה סוג של מניפולציה. המטרה מקדשת את האמצעים. ההפקה עדכנה וליטשה במיומנות מקצועית, אבל הפקה אינה יכולה לבוא במקום שיר אמין.
ענבל ביבי ,זמרת מצוינת שמנסה לבנות קריירה מאז האקס פקטור, עשתה מאמצים לסייע למפיקי הקליפ שצולם בגאורגיה בקטעים מורכבים פיזית, אלא שהשיר הזה מציב אותה באזור של פופ אינסטנט, שלא ממש מבטא מה זורם אצלה בוריד.
ענבל ביבי פרפרים שחורים בימוי: איתמר לידר שירי עריכה: מוק ברוידא
טרוקים בחדר מדרגות/ איך כאב לנו בעצמות/ טעויות/ נגמרו לנו כל הדמעות
ואיך אתה לא/ איך אתה לא יכול לראות
מאז שאתה לא פה/ אתה יוצא לבלות והלב שלי בכאפות/ חרוט לי בראש כמו גרפיטי על עוד קיר ביפו
הייתי שלך באמת/ כנראה שאתה לא/ אתה לא
חיכיתי שתבוא/ ותציל אותי מים געגועים/ בלילות לבנים/ חיכיתי שתבוא
כי השארת לי רק חצאי שירים/ אנשים זרים
ופרפרים שחורים/ עפים/ רוקדים במסיבות של תל אביב/ שותים/ את כל הבר כדי שלא יכאיב
תגיד לי/ איך אתה עוד זורם אצלי בוריד/הבטחת שתאהב אותי תמיד
עכשיו אתה יכול להתחרט/ כי מה שהיה לנו בשבילי מת/ תישבע שתגיד לי את כל האמת
שאני דבוקה לך עוד על המקרר עם מגנט/ ותלך ותחזור כמו פאתט/ שמתרסק עלי בלי לאותת
מה/ עכשיו זה כואב? אה
כי מאז שאתה לא פה/ אתה יוצא לבלות והלב שלי בכאפות/ חרוט לי בראש כמו גרפיטי על עוד קיר ביפו
הייתי שלך באמת/ כנראה שאתה לא/ אתה לא
חיכיתי שתבוא/ ותציל אותי מים געגועים/ בלילות לבנים/ חיכיתי שתבוא/ כי השארת לי רק חצאי שירים/ אנשים זרים
ופרפרים שחורים/ עפים/ רוקדים במסיבות של תל אביב/ שותים/ את כל הבר כדי שלא יכאיב
תגיד לי/ איך אתה עוד זורם אצלי בוריד/ הבטחת שתאהב אותי
בניתי ארמונות על ארגזים/ תוכניות על עננים / נפלתי אז חזק חזק חזק על הקרשים
לא רציתי להודות שהתבלבלתי בבחירות שלי/ טעויות/ כי כל הבטן שלי רק פרפרים שחורים/ עפים
רוקדים במסיבות של תל אביב/ שותים/ את כל הבר כדי שלא יכאיב
תגיד לי/ איך אתה עוד זורם אצלי בוריד/ הבטחת שתאהב אותי תמיד
תגובה אחת
קלעת בדיוק לתחושותי. אחרי "פרימיטיבי" המבריק ציפיתי לקצת יותר… לא מאמין בטרנד החדש הזה של מרק של מלחינים. כשהיא הלחינה לעצמה זה יצא מצוין ואמין, אולי היא צריכה פשוט להמשיך ולהעיז.