האכזבה-תסכול של הדוברת בשיר – מובילים לשלל דימויים משומשים באמצעות דמעות, שמש (יותר מדי), גשם. המשפט "לכתוב את הרגש" הוא נסיון נדוש משהו להתפייט על התחושה. המוסיקה מובילה לנקודת הסער הנפשי – תחילה בקול נמוך מיוחד, בהמשך מתיישר השיר במנעד גבוה יותר ופחות מיוחד על מסלול אמצע דרך של הרדיו המתיידד.
העצב מתחלף בקצב מרקיד והעיבוד מעניק לשיר אלמנט שנשמע כמו סגנון פלמנקו אנדלוסי עם נגיעות מזרחיות ונה-נה-נה-נה מיותר.
עמיר בניון שהלחין והמעבד אודי תורג'מן – יותר מאשר קירבו את ענבל גרשקוביץ לעומק הכאב – לקחו אותה למקומות אקזוטיים סוערים. גרשקוביץ נשמעת כאן יותר כחומר בידי היוצר כדי להבליט כישוריה כזמרת בעלת מנעד עשיר, בעיבוד רב תרבותי, במוסיקה בין מזרח ומערב, בין אתנית לפופ. גרשקוביץ מעט מצועצעת, מצליחה פחות להביע רגש אותנטי של מי שמנסה "לכתוב את הרגש".
צילומים: אוהד גיגי
לכתוב את הרגש/ כמו כתם של דמעות/ על כרית/ מאתמול בליל אמש
כמו אורות גבוהים/ לסנוור את השמש
לכתוב את הרגש/ לשבור עוד תמונה קטנה/ על הקיר/ שצילמנו מאמש
ידעת את הלב להסעיר/ כמו לגעת בשמש
פזמון: נוסעת ברחובות העיר/ בין סימנים שידעת להשאיר לי/ צל נופל מבניינים
לכתוב את הרגש/ כמו גשם טיפות מכות/ על שלולית
צעדנו שם אמש/ כשהכרתי אותך/ האירה השמש
לכתוב את הרגש/ לשבור עוד תמונה קטנה/ על הקיר/ שצילמנו מאמש
ידענו את הלב להעיר/ כמו לגעת בשמש
פזמון: נוסעת ברחובות העיר…..
