אווירה אפרורית כבדה אופפת את שירתה של ליאורה יצחק. היא שרה על קשר מעיק. השימוש ב"אתה אחד" לעומת "אני פעמיים" מרמז על הפרדת רשויות, ועל הריון. האמירה "הנעורים הם שקרנים" – הן תזכורת לתקופה בה העולם נראה אחרת, מן הסתם – ימים של התאהבויות קלות אשר הציפיות מהן גדולות. כשמתבגרים מקבלים אחריות לעיתים מבלי שבחרו אותה. הפער בין עבר והווה אומר: יש כאן עדיין איזושהי אהבה, אבל אינה מספיקה עוד לזוגיות. בכל זאת, היא חשה אליו איזושהי אהבה, וכיום הוא סוג של ילד שהיא מטפלת בו ("מנגבת עיניך"). החזרה שלה אינה מתוך התלהבות, אלא משום שבאהבה שהיתה קיימת עדיין משהו ממגנט.
ליאורה יצחק מסלסלת בסגנון האוריינטאלי-הודי האקזוטי שלה מקרבת את השיר המיוחד לעצמה. אין כאן מבע של געגועים, אלא יותר התפקחות מאשר התרפקות. הקצב, הלחן והעיבוד מייצרים אווירה שיש בה דרמה ומתח.
*** ליאורה יצחק: "לא אני הזמנתי את השיר מדודו טסה ולעד כהנא, והוא גם אינו מתייחס לסיפור אישי. טסה ייעד אותו אלי".
בלב כבד אני חוזרת אליך/ בלב כבד אני עוברת אליך
ואתה אחד/ אני כמעט שניים/ ועדיין
בלב כבד אני שומרת עליך/ בלב כבד העין עליך
ואתה אחד/ אני כמעט שניים/ בינתיים
עננים כל כך כבדים/ כל כך קרובים/ העננים
הנעורים הם שקרנים/ מתנדנדים/ העננים
בלב כבד אני רואה לפניך/ בלב כבד מנגבת עיניך
ואתה לבד/ אני פעמיים/ הולכת על מים
עננים כל כך כבדים/ כל כך קרובים/ העננים
הנדודים רק מחזירים/ געגועים/ לעננים
עננים כל כך כבדים/ כל כך קרובים/ העננים
הנדודים רק מחזירים/ געגועים/ לעננים
