לפי תחילת השיר, הסתמנה איזושהי ביקורת על החברה המקומית – "תגידי מזה אנשים כאן לא עובדים/ תראי את הכבישים בצהרים", אבל מהר מאוד הדואט נמרח ללהיט במשב רוח קיצי ים תיכוני, הרבה יותר מתוק מאשר מר. ראשים מזמרים לכבוד הקיץ שהגיע, כאילו הכל סבבה, מתוק, כוס שמקררת את הגוף.
פאר טסי ופבלו רוזנברג מחברים שני ראשים קטנים לשיר אבטיחים, שיריץ האנשים בתוך קופסאות מתניידות בכבישים בצהריים. גילי זכאי לא יסתבך עם אמירות מורכבות יותר מאשר המלל הקליל הזה. הכל אחלה, נפלא, נהדר. מאה אחוז, יותר טוב מטוב. מוסיקה: מזיזת רגליים, מתוק על הלשון בשני קולות שהקשר ביניהם – גם אם מקרי – הוא הפופ המחבר בין המזרח הים תיכוני ללטיני העולמי. הקלילות הנסבלת? יאללה נלך על זה.
תגידי מזה אנשים כאן לא עובדים / תראי את הכבישים בצהריים
עדיף ברגל כי גם ככה לא זזים / והלחות שורפת בעיניים
בחדשות הכל ישן תגידי לי כמה אפשר / בחיי אנלא יודע
צריך פה משהו אחר אם לא מזגן אז מקרר לפני שנשתגע
אימאל׳ה אימאל׳ה כמה חם / בא לי לקרוע תבגדים ולצלול
בא לי משהו מתוק על הלשון עד שכל זה יעבור
אימאלה אימאלה כמה חם בא לי / לקרוע תבגדים ולנשום בא לי משהו
מתוק על הלשון עד שהשמש תעבור
עם כוס ביד שמקררת את הגוף / המוזיקה עושה טוב באזניים
ולא מפריע שנהיה יותר צפוף מישהו משפריץ עלייך מים
החדשות העדשות היו בבוקר יבשות
עכשיו את כבר יודעת שעדיף לך לא לראות איך ההיא עם הורוד את כולנו משגעת