מהי מוסיקה ישראלית? אולי נשאל את זה ככה:  מה בדיוק הוביל את "פוטומיו", חברה המתמחה באיתור מוסיקה אתנית ברחבי העולם, לאוסף המתיימר (או שלא) לייצג את ישראל?
לא בטוח שלמי שערך את האוסף שאמור לייצג את מדינת היהודים (דן סטורפר) יש תשובות.כבר הפתיח המייגע מייצר תחושה מתחסדת משהו: "ישראל הוא לא רק מדינה של דם, יזע ומלחמות".  הצבעוניות האתנית על העטיפה היא גם סוג של שיווק פוטמיואי שלא תמיד הולם את רוח התכנים.
אז מהי מוסיקה ישראלית?  "נלקח ממני סוד" שרה אתי אנקרי. לא מהשירים המוכרים שלה. פולק סונג עם עיטורים. הייתי מוסר לחווה אלברשטיין.
איתי פרל  שר "צ'יפופו" על פרידה ותוצאותיה. הוא לא יעשה עניין מסיפור אהבה ישן. קצת עצוב לו לחשוב על הזמן שהיו ביחד. אבל היום הוא מישהו אחר, לשמחתו. קול נמוך, שירה מאונפפת. הרמוניות קוליות. טאץ' ג'אזי. למה זה מייצג מוסיקה ישראלית? דן סטורפר, הכדור אליך.
הדס דגול שרה "סרט אילם", סמבה מיד טמפו, שיר יפה כשלעצמו. מה שהוא הותיר לה. ועל נקודת מפנה בחיים. תודה למוסיקה הברזילאית שאפשרה להכניס שיר לרשימה שצריכה לאפיין את יזראל.
רונה קינן וגידי גוב שרים דואט "הריקוד המוזר" – וזה ואלס, שיר מלודי נעים וסימפטי, צרפתי שכזה, והגם שאני בעד הדואט הזה, לא יודע במה זה מייצג משהו מקורי מקומי.
מוש בן-ארי מציע את "אם רק נעיז", עם הגוון האוריינטאלי הים-תיכוני וטאץ' האפרו ממחוזות ג'מייקה. לא מהשירים הכי מקוריים שאפשר לייצא.
"מושב באנד" או "להקת המושב" עושה ת "בראשית" במקצב רגאיי שזה לא בדיוק מקצב שנולד בשעות קטיף האבוקדו או איסוף הביצים במושב או בקיבוץ המקומיים.
"זאפה" (Zafa) עושים את "טאריקי" שזה מוסיקה בצעד תימני (Yemini). עוד שלוחה שיוצאת מקיבוץ הגלויות הרב שלוחתי אצלנו – בעיבוד בעל נגיעות פאנקי ג'אזיות. כלומר – לא משהו שמגיע ממש מכאן.
מוש בן-ארי חוזר עם להקת "שבע" ועם "אשרי האיש", וגם זה לא בדיוק מקצב מקומי. ושוב תודה לג'מייקה ולרגאיי שמתחברים לטקסט מתהילים. אחלה מוסיקה.
ואז, די צפוי, נוחת כאן דייוויד ברוזה עם "שרוכים" – שיר שאומר: אם היה עליו לעשות הכל שוב, הוא היה עושה זאת איתה. פולק מיוסיק, גיטרה אקוסטית. דיוויד ברוזה. לא משהו שהייתי ממהר להכניס אותו לרשימת השירים האולטימטיבית של המוסיקה הישראלית.
והנה סוף סוף שיר שהייתי מאשר לאוסף ישראלי עכשווי: "והפעם שיר אהבה" עם טיפקס וקובי אוז. סוף סוף חיבור בין פירורי מסורת וישראל עכשיו.
אמאל מרקוס ב"תעלו" ("בוא") מגיעה מהתרבות העממית שלה, שיר של המשורר טאוויק זייאד.
קינוח: "ממעמקים" עם הפרויקט של עידן רייכל.  (דוגמית סאונד למטה) עוד שיר שאני מאשר לאוסף, ולו  משום שרייכל יודע לנקז את ההשפעות הרבות של יוצר מקומי לאפיק משלו, שיש בו מלודיה והרמוניה מערבית לצד קישוטים אתניים ששייכים להווייה המקומית.
מהי מוסיקה ישראלית? לא יודע. מבחינה מוסיקלית אין יצור כזה, אבל אני מאמין גם במוסיקה מקורית שיכולה לאפיין הוויה מוסיקלית, ומבחינה זו האוסף בדרך כלל הוא פספוס לא קטן.