פינק מרטיני חוזרת להופעה אחת

פינק מרטיני חוזרת להופעה אחת

פינק מרטיני היא סוג של מוסיקה שמעוררת בי כל מיני דז'ה וויים. לוקחת אותי כמו תייר לסיור ברחבי המועדונים של פעם

/5

בקומוניקט החבורה מוגדרת  "פוסט מודרן ג'וקבוקס". מולטי קלטשר. קרוס אובר. תבחרו שפה, סגנון. נחת לאוהבי הרטרו. 11 מוזיקאים בהנהגתו של  תומס לאודרדייל (Thomas Lauderdale). 2 זמרות מעולות: סטורם לארג' וצ'יינה פורבס. הלהקה הופיעה בישראל ביולי 2019 באמפי שוני. 
ההרכב "פינק מרטיני" אנסמבל הפופ ג'אז המולטיאתני המגיע להופעה אחת (18 ביולי האנגר 11 ת"א)  נולד ב-1994  ע"י לאודרדייל, פסנתרן קלאסי בהכשרתו, שעבד בקמפיינים פוליטיים בעירו פורטלנד שבמדינת אורגון, מתוך כוונה לרוץ יום אחד למשרת ראש העיר. הוא השתתף באינספור אירועים פוליטיים לגיוס תרומות והתאכזב קשות מהמוזיקה הרועשת וחסרת הסטייל שהייתה מושמעת באירועים אלו. המחאה שלו נולדה בדמות התזמורת הקטנה "פינק מרטיני", שנועדה על מנת לספק פסקולים לאירועים פוליטיים לגיוס תרומות למטרות שונות.
הסינגל הראשון של מרטיני Sympathique יצא ב-1995 הפך לסנסציה בצרפת. עד היום המשפט “Je ne veux pas travailler” ("אני לא רוצה לעבוד") נאמר כמנטרה בפי העובדים השובתים בצרפת.  ב-2014  יצא אלבומם השמיני Dream A little Dream Of Me, שכלל קאבר  בעברית לשיר "הילדה הכי יפה בגן" ושיתוף פעולה עם ההרכב The Von Trapps (צאצאיי המשפחה עליה מבוסס המחזמר והסרט "צלילי המוסיקה").
מדובר באנסמבל מהמצליחים והמבוקשים בעולם, חובר לתזמורות סימפוניות, נכנס להיכלי תהילה במוסיקה, מוציא 11 אלבומים, ביניהם Je dis oui!משנת 2016
 הכיל  15 שירים בשמונה שפות: צרפתית, פרסית, ארמנית, פורטוגזית, ערבית, טורקית ואנגלית.
פינק מרטיני היא סוג של מוסיקה שמעוררת בי כל מיני דז'ה וויים. לוקחת אותי כמו תייר לסיור ברחבי המועדונים של פעם. זהו קוקטייל עסיסי עם אנסמבל של 12 איש  איך מוסיקה הוליוודית סטייל שנות ה-40 מתחברת עם מוסיקה ערבית עם רומבה , עם מוסיקה ברזילאית, עם מוסיקה צרפתית,  עם מוסיקה יפנית עם מוסיקה קברטית – אין לי מושג. אבל מכיני הסלט בכל זאת הבינו שמשהו צריך לגרום למאזין להימשך לזה.  ז'אנר? מוסיקת עולם? – בהחלט לא. פופ קרוס קלטשר אלטרנטיבי עם אלמנטים של לאונג'? אולי.
המוטו שמנחה את מפיקי פינק מרטיני – אקלקטיות ראוותנית בלי שקיימת תחושה שזה יומרני. אני חש בזה יותר איזושהי רטרוספקטיבה אפילו פרודית על המוסיקה הקלה לדורותיה.  מיושן? לא ולא. להיפך: לודרבייל ושות' באים להדגיש שהמוסיקה הזו היא תערובת נצחית.

אשליית הרטרו הפנטסטית על הופעת הלהקה באמפי שוני ביולי 2019

 

Lost Myself – Meow Meow + Thomas Lauderdale with Pink Martini

Pink Martini (with singer Storm Large) – Amado Mio

share

0 אהבו את זה

share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן