עדיין עושים קאברים לשירים בני אלמוות. באיזשהו מקום, לנוכח מבול תוכניות הריאליטי מוסיקה יש תחושה של – די עם זה. תנו לשירים והביצועים המקוריים לדבר בעד עצמם. רבים בוחרים לכל היותר בדגימות משירים מוכרים – לשירים המקוריים שלהם. ואז באה איזו גרסה מופתית לשיר מוכר, ואתה אומר – ואהה. איזו הפתעה. למשל: הגרסה של ג'ורג' מייקל לשירו של טרנס ד'ארבי Let Her Down Easy באלבום Symphonica. אתה אומר: שווה היה לעשות את המקור כדי לקבל הגרסה החדשה.
פננטוניקס Pentatonix היא להקת א-קפלה מצליחה מאוד (לערוץ היוטיוב של הלהקה רשומים 10.5 מיליון מנויים ויותר מ-1.54 מיליארד צפיות מצטברות) – מצוינת בסוגה. האתגר שהחבורה נטלה על עצמה עצום: "רפסודיה בוהמית" של להקת קווין המוכר מהביצוע המופלא של פרדי מרקורי. התוצאה מרשימה מאוד. הגם שהביצוע אינו מתקרב למנעד המונומנטלי של מרקורי – יש כאן טכניקה, הרמוניה ועיבוד שמעניקים לשיר עוצמות ייחודיות. גם כאן אתה אומר משהו שאומרים על ביצועים קלאסיים: טוב שיש מקור שמאפשר למבצעים גדולים להעניק לו חיים חדשים מופלאים.
